פסקול מסע – צד א'

771-olza-prince-polo-classic

פעם רביעית שלוקחת חלק באותם מסעות שעדיף שלא היו. להלן פסקול לתיאורים והרהורים.

[Abjection Ritual – Futility Rites [Malignant 2015

אלבום בכורה ליוצר כבן שלושים מארי, פנסילבניה, שלא הייתי פוגשת לולא ג'ון סטילינג [SHP] לא היה מתרשם ומחבר עם מליגננט המופלאה. עוסק בתלות המשתקת של בני אנוש באלוהים/כוח עליון. שמונה רצועות של דת'-אינדסטריאל פאוור אלקטרוניקס אמביאנטי ומכשף. כל כך כדאי.

קז'ימיז' דולני, איזור לובלין (אחרי מיידנק). היום הרביעי. עיירה ציורית ונפלאה ביופיה. מתמקדים באנדרטת המצבות שנשמרו במצב טוב יחסית על אף שבתקופת השואה היהודים צֻוו לבנות מהם את הכביש המרכזי, ובגלל שהניחו אותם עם הכיתוב למטה. כי גם על הברכיים לא חייבים להיות פראיירים. אין זמן ללכת לטירת הנופש של המלך. זכור לי במעורפל סיפור יפה עליה ממסע קודם. אין זמן לכיכר העיר. אין זמן. זהו מסע עם לו"ז צפוף להחריד, וזו הסיבה הכי פחות חשובה ללמה לא.

[Exabyss Records – The Eternal Malcontent – VA [2015

האלבום השני לו האזנתי היה אוסף מסוכן ומחייה נפשות מהלייבל המצויינת אקס'אביס,אליה התוודעתי רק לאחרונה. מסוכן, כי אחרי שטועמים, רוצים לאכול הכל.

כסף. לא בקטע של אפליה. כמי שילדיה עבדו וממנו את המסע שלהם עד הגרוש האחרון, לא קונה ת'ארגומנט הזה. אבל ברמה הלאומית, כן. מסכימה עם הטוענים שבמקום לסבסד לנוער את המסעות, ניתן להשקיע את הכסף באינספור פרויקטים חברתיים/לימודיים בבית. ולמה המדינה מסבסדת? פה צפוּן הלמה לא הכי גדול מבחינתי.

[Häxxan- Häxxan [Heroic Leisure 2014

פספוס שלי מלפני שנה. אחלה אלבום. כל שיר. איזה דרייב…עושה הכי חם בנשמה ובגוף. כשהקשבתי בפעם הראשונה, חשבתי שמוכרחה לראות אותם מתישהו, ואז הסתבר שזה דווקא קרה בסירופ בפברואר השנה. באתי כדי לראות את האוריונז ואיזה להקה מברלין בשם ZHOD , ו"חסן" היו האמצע של הסנדביץ'. כמו תמיד, כשאין אפחד שמצלם, אני מדווחת בלייב, ובמקרה של "חסן" שחררתי הערה ארסית במיוחד. לוקחת אותה בחזרה, כיוון שהאלבום הזה הוא שיחוק רציני.

סלפי. אז לא בהדרכות. לא במחנות. לא בבתי קברות. אבל, בכל הזדמנות אחרת כן, והרבה מעבר למה שהדעת מסוגלת לתפוס. רק יצאו את השער, נעמדות ונעמדים בפוזה מיומנת ו-קליק. משהו כמו זה. סלפי. כלומר, טעם החיים העכשווי. וגם, אם להתייחס לכמויות, הגיל. הריכוז האינסופי ב"אני ומראי". למה לא.

[Jawbreaker – Dear You [DGC 1995

לפני כמה שנים נתקלתי ברצועה להתאהב מהאלבום הזה, UNLISTED, השנה החלטתי לבדוק אותו במלואו, וכשבוע מסע נראה לי זמן מתאים. למרות שבגדול זה סגנון שכבר לא מתנגן אצלי בכלל, הבלתי-מזיקות שלו באה לקראתי מאירת פנים ברגעים מעוננים.

אושוויץ – בירקנאו. היום השני. פעם ראשונה שקודם בירקנאו. פעם ראשונה שראיתי את "הסאונה" – אותו מקום בו בני אדם מנושלים מאנושיותם בתהליך מהיר ומוקפד. אהבתי שבסוף המסלול הוצגו תמונות של אנשים שנמצאו במקום. ליום של אושוויץ, תמיד צריך להיערך. במהלך הסיור בבירקנאו תמיד מזדמנות שיחות אישיות עם תלמידים שהחיים והמוות מתנפלים עליהם בלתי מוכנים. יש לענות ברצינות, בשלווה, באמפטיה ובסבלנות. "אני לא מרגיש/ה כלום" אני שומעת טון של אכזבה גם מהרציניים ביותר מבין תלמידיי. הריגוש לא הגיע בזמן שהם חיכו לו. הם מרגישים שנכשלו, וגם לי קצת מר בפה – בלי דמעות זה לא מספיק טוב בשבילם. אמרו להם…סיפרו להם…אני מתעשתת ומתאוששת. הגיל. הקונפורמיות הבלתי מסויגת. למה ציפיתי? הכל רגיל, הכל בסדר. אני בתפקיד, ואני בשבילם. אושוויץ 1 הוא בעצם מוזיאון, אבל בעשר השנים האחרונות הפך המקום שסימל את שיא השיטה הנאצית לשיאה של תיירות השואה. בחילה קלה. נשימה עמוקה. וזה נגמר.

[Institute – Catharsis [Sacred Bones 2015

רביעייה מאוסטין, טקסס. עושים Pאנק חביב עם איפושהו מאחורי הצלילים גאראג' פסיכדלי. באים מלהקות הארדקור-Pאנק. בטוחים שהמציאו את העולם או לפחות את הסצנה של אוסטין. קתרזיס הוא אלבום הבכורה שלהם באורך מלא. אחלה אלבום. אני אוהבת את הקול של מוזס בראון.

ביום הראשון למסע נוחתים בקטוביץ' ומסיירים ברובע היהודי בקרקוב. הקהילה היהודית בקרקוב הייתה קהילה מפוארת ומגוונת. עוברים בין בתי כנסת מזרמים שונים, בתקופות שונות המעידים גם על קבוצות סוציו-אקונומיות שונות. כך היה בכל המסעות בהם השתתפתי. אבל היום הראשון הוא יום עייף אחרי טיסה והתרגשות והפעם גם אחרי יום כיפור. אם מישהו חשב להדגיש את חיי היהודים בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה, זה לא בדיוק מצליח. אף פעם לא. בסופו של דבר, המסע לפולין, מתמקד ברובו בהשמדה, בקורבנוּת. באים לכלותנו אם רק לא נשגיח. אנחנו צריכים להשגיח. כל הזמן ובעיקר ב"שנה הבאה". בעיקר, למה לא.

[Sewer Goddess – Painlust [Malignant 2015

עשור לאלת הביבים מבוסטון – KRISTE ROSE – שהתחילה סולו, אחכ צמד והיום רביעייה. דת' –אינדאסטריאל PE שתפס נפח וסָפַח תמציות דוּמיוֹת מלודיות. אלבום שירי ערש יפים ואפלים. אחד הכי טובים השנה.

מיידנק. היום הרביעי. האנדרטה המפורסמת. תאי הגזים הראשונים, עוד לפני הפִּתוּחַ הסופי. הצריפים (חלקם בשיפוץ). המשרפות. הר האפר. טקס. דמעות. סיפוק. מגרשת את הציניות באחת. שוב נכונה להיות רגישה, להקשיב להבין; לקבל שעוד יומיים בקניון ארקדיה המפואר בוורשה יהיה שיא נוסף. אולי למחוק את המשפט האחרון. על מכונת ההשמדה, טרבלינקה, לא אכתוב.

[Angel Marcloid – Elysium Cove Mirror [FTAM 2015

את Justin Marc Lloyd שזה השם בו השתמש אנג'ל מארקלויד עד לא מזמן, הכרתי דרך הלייבל שלו Rainbow Bridge כשחיפשתי את "A sad Way to Swallow" לבית White Water Orgasm  (שלא קשור אליו). זו הייתה אהבה ממבט ראשון, שנמשכת עד היום. בנאדם יוצא דופן, אבל עד אחרי הקצה של הסוף. הוא לא מפסיק לשניה, ויש לי מקצת מהשפע שהוא יוצר, לדעתי זהב טהור, אבל נראה שאפחד שאני מכירה לא מסכים איתי.

טיקוצ'ין – לאפוחובה, ידוובנה, ויז׳יקי. היום החמישי. יום עיירות. חיסול יהודי עיירה שלמה בבורות הריגה; השקט העמוק של היער. שריפת יהודים באסם של עיירה אחרת. הסתרת יהודים באסם של משפחה בעיירה שלישית. יום שעוסק בבחירה. באכזריות מול חמלה וחסד. בדרך אנחנו צופים בסרט "בין שני אסמים" של חיים הכט. המסלול כבר היה מוכר, הסרט חדש לי. למה כן, לא הייתה עבורי שאלה רלוונטית, לא באמת, אבל איך כן, כן. המעורר.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s