I'm in no mood for poetic lines, nor do I have the time, but I do feel the urge to say out loud that no one has come close this year to Sutcliffe Jugend in terms of quantity equals quality.

Three album released via three different labels.

Offal [Cold Spring]

"This is really happening / This is happening right now / And this is how it feels / And know this / Know this / You will never know me / Understand / Listen […]"


"From the centre of my skull / From the hollow inside my broken ribs / From the dirty blood pumping inside my veins / From the skin I cut open to let you inside me / Let you inside me / Let you inside me / You slice up reality into moral opposites / Come to terms with the harsh reality / A sexless liberal / Intellectual elitist art fag / Embracing a slither of convenient life / Now show me / A life without / For fucking what / So that I can scream / So that I can feel / To imagine a life / To vent a frustration / At my fucking failure / To suck in the air / The air you vomit / You shit / You shit / Slice […]"


The Muse [Death Continues]

Are you ready to explore the limits of your grief? Take a ride with this lament, and cleanse the pain within your veins.

<p><a href="">SUTCLIFFE JUGEND :: Upon Her Passing [Official Video]</a> from <a href="">F Squared Media</a> on <a href="">Vimeo</a&gt;.</p>

Masks [Old Europa Café]

Tear them apart, I dare you tear them apart, your masks, and wear some others to please, to please only.

I had the great pleasure to see them in Berlin last May. Now, I've been to quite a few noise events before, but never had I seen such an enthusiasm among the crowd, as if we were in a rock concert ha.. ha..

If you want to feel it too, and you do, believe me, you do! Go to London in February (click on photo) & buy their next album "Shame" (or pre-order it here)


Thank you Kevin Tomkins and Paul Taylor for howling out loud your truth.


photo by Karolina Urbaniak

I would also like to thank Uri Shaham (Topheth Prophet) for introducing SJ to me quite a while ago, and to Stefan Hanser (Anemone Tube ; The Epicurean) for making dreams come true.

I wish you a very Happy 2017!

Who knows? Perhaps it will show you that true light may very well shine brighter in your darkest self-core.


מודעות פרסומת

TwoThousandFourteen – In Memory Of

Keeping my promise.

Top three:

Last Dominion Lost – Towers of Silence [The Epicurean/Silken Tofu]

Irresistible from first to last note. Pierces and whirls and freezes every single cell in your body. Hypnotizes you, listener, to meet your own life and death in just forty-two minutes, knocking heavily on your own gates of towers of silence. No, you don't. You wish not to open those doors to welcome eternal hail and fire, but you simply || have || no || choice.  So, let go, and welcome the inevitable surrender to the best album of the year 2014.

Further details and reading:

The Epicurean Bandcamp

Noise Receptor



Krank/The Grimsell Path – Verdant Hum [The Epicurean]

Home. Krank was home the moment I opened its door, and there, I met John Murphy for the very first time, stretching leisurely on my cloudy soul. See, I wasn't aware of his glorious, ha ha, past. I began exploring only after I'd realized he was drumming for LDL above, which I was hoping to see one day, and I did, last May, but alas, he was no longer.  As for The Grimsell Path, well it was its backyard alright; for me, that is. Grassy, beautiful, swings n' stuff, but at the back.

Verdant Hum is the only cassette I've ever purchased; unintentionally, and yet. Cassettes are the most wretched of formats. A mistake? I don't think so. True love cannot fail to err.

Shellac – Dude Incredible [Touch and Go]

Listening to Shellac feels like hiking in an arid desert, totally exposed, nowhere to hide, and Dude Incredible is no exception. It uses the same Shellac barren sound to research, contemplate, take notes and comment on society focusing on the individual/s. It projects the conclusions on a closed window, so you cannot avoid looking through, while seeing your own reflection. Nerves stripped, it makes my intellect feel, while denying my heart the singing it usually seeks. The usual Shellac treatment.

In case you prefer concrete to clouds – Steve Albini Breaks Down Shellac's 'Dude Incredible' Track by Track

Best friends:

Best friends are those albums that welcome me home and help me leave all the dull and/or wrong behind me.

Cadaver Eyes – Class Mammal [Heart & Crossbone]

Class mammal was my cruelly soothing mirror. Screaming & scratching, drumming & vibrating, it said Speciesism no more. Conquerors of other-self-destruction, be gone. And I, in two-thousand-fourteen, heard the sweetest lullaby of dawn. I still do.

Jucifer – District Of Dystopia [Nomadic Fortress]

Raw and fierce is the roar. Submit. Glowing and sparkling are the beats of life-core. Rejoice. The queen and king have totally disposed of the red carpet, marble floor and chandeliers, to dance you for real, once and for all. Raw is the glamor and glowing its fangs.

The Original parade as revealed on December 30, 2014 on FB:


Overlooked in real time, but should definitely have been included in my best of twenty fourteen:

Brighter Death Now – With Promises of Death [Tesco Germany]

Hank Wood and the Hammerheads – Stay Home [Toxic State]

Häxxan – Häxxan [Heroic Leisure]

Ausmuteants  Order of Operation [Goner]

The Body – I Shall Die Here [Rvng Intl.]

Khost – Copper Lock Hell [Cold Spring]

Useless Eaters – Bleeding Moon [Castle Face]

In memory of


John Murphy 1959-2015

Photo by Karolina Urbaniak

For further reading, buy Noise Receptor issue no. 4 (I bought mine at Tesco Germany), and/or purchse "All My Sins Rememberd…" from The Epicurean.

mind on hill אלבום בכורה ל- ED

ed mind on hill

פית/קית 2007

על הבוקר: מכירים את ההרגשה הזו שמישהו מכין לכם קפה על הבוקר והוא יוצא בול כמו שאתם אוהבים? גם נהניתם, וגם לא התאמצתם. אלבום הבכורה של ED מזכיר את ההרגשה הזו של "בדיוק מה שצריך", אבל שלא כמו הקפה של הבוקר, הוא מתאים תמיד. "מיינד און היל" הוא אלבום נגיש שמתאים בכל עת ולכל מצברוח. יש בו אנרגיה, שמחה, מלנכוליה, רוגע, פראות, חופש! לכן, לא חשוב באיזה מצברוח הוא תופס אתכם, הוא בא תמיד בזמן. ולכן, הוא לא רק אלבום בכורה, הוא אלבום בכורה מנצח.

על הניצחון: היתרון ב- mind on hill איננו טמון רק בהתאמתו לכל רגע בחיים. הגדולה שלו היא ביכולת ההתחמקות שלו. אחד עשר שירים שכיף לגשת אליהם. לא מאיימים, לא נושכים, לא בועטים, אבל מתחמקים, לא מהמאזין, כי אם מהבנאליות. מתחמקים ברגע האחרון, או ברגע הראשון, או לפעמים באמצע, אבל לעולם משאירים טעם מיוחד. דוגמא בולטת היא השיר השלישי, Familiar , שבאופן סימבולי נשמע כל כך מוכר, כזה שכבר שמענו בהמון תחנות בעבר. אבל, בדקה ומשהו האחרונות פתאום נכנס לו משב רוח ממקום אחר, מדוסטרש בעדינות, מהורהר ומוכתם בפז פסיכדלי קטן, שובר ת'כיוון המיינסטרימי משהו שבו השיר יכול היה להיתקע. דוגמא נוספת היא השיר שלפניו, בו הריקוד עם סינדרלה עלול היה להיות חסר חן לחלוטין, אולם הוא מקושט בצעדים מחרמנים במיוחד של חריקות דיסהרמוניות בגיטרה. באופן דומה, כל השירים מתובלים בהפתעות ויוצרים תערובות ערבות לחיך.

על המובילים: שניים, לטעמי, מנהיגים את הניצחון: שיר הנושא, ו- Yellow Mellow . Mind on Hill מתחיל בשירה נשית נעימה, אז מה.. אז ככה: הוא לא נשאר שם, תמר אפק משתחררת עם המילים ועם המנגינה ועם דייויד בלאו, ועולה ויורדת בקצב משתנה, בעליות ובמורדות של השיר המיוחד הזה. Mellow Yellow הוא השיר האהוב עלי, כי הוא שובר חזק הצידה מהכותרת כבר על הצלילים הראשונים, כי הוא הכי מחרמן, כי איפשר להתנגד לו. כיוון שהוא הולך עד הסוף ללא מעצורים, והנהג לוחץ עוד ועוד על הגאז בנגינת גיטרה מתמסרת עד כלות ובשירה מצליפה כמו סטירה.

על המילים: תפשיטו את השירים. תגלו אותם לבד. לא נותנים לכם בקלות. שם המשחק הוא מסתוריות, ו- ED מעדיפים לשמור את הקלפים ביד שלהם עד שתחטפו אותם בעצמכם. חשפנות תקבלו במועדון אחר. אבל תציצו שנייה מעל הראש של היריב ואני מסמנת לכם שני טיזרים. You believe me when I lie / I can trust you not to die" ". If I could break this silence, break your hope, just like I wanted it" ". תחליטו לבד איזה שורה שייכת לאיזה "מוביל". מה יש, גמני רוצה לשחק במחבואים.

על המנצחים: גיטרות ושירה – דייויד בלאו ותמר אפק. בס – יונתן בירנבאום. תופים – גיא שכטר. תופים – גיא שכטר! (:  יוצרים רוק עם נגיעות קלות בנויז גיטרות. הם כותבים ביחד, ואפילו שיתפו בכתיבת ארבעה מהשירים את חברת הלהקה לשעבר, זואי פולנסקי ( קטמין; אקס-ליון טיימר). האי פי הראשון, "Demos" , יצא לפני שנתיים. באותה תקופה ראיתי אותם בהופעה, והם נראו מבטיחים. אז עכשיו הם מקיימים עם אלבום בכורה, שמעיד על להקה בשלה לרוץ קדימה ולהגיע רחוק.

ed band pic

תנו דעתכם לגבעת הבכורה של ED , עם יד על הלב, תמצאו שם אלבום בכורה מנצח.

פורסם לראשונה באתר אינדי, אוגוסט 2007.


השיטה: ב"אינדי" היינו כותבים ומפרסמים את מה שקרוב ללבנו, אבל מדי פעם קבלנו  מטלות מהעורכים, בעיקר מטלות שקשורות בלייבל "פתקית". את מיינד און היל של אד קיבלתי יען כי נהניתי מאחת ההופעות שלהם ב"הייניקן הבימה" (זוכרים שהיה דבר כזה?), ורצתי לספר לחבר'ה. זה קרה כשנה או שנתיים לפני צאת האלבום, כאשר זואי פולנסקי עוד הייתה חלק מהלהקה.

הסיבה: לדייויד בלאו ולהקתו החדשה Dia Malo יש אלבום חדש בשם Stillness , שממש כדאי להאזין לו, ואף לרכוש.

שיהיה בהנאה,




Instead of reviewing a single year, I've decided to go over a whole decade. And, what started as a simple listing plus copy-paste has eventually become an extremely revealing experience. It made me realize how my musical world has expanded and evolved, as the community of fans has altered too, due to changes in our virtual playground. We began writing in music forums, and then on Myspace and finally FB, and so, words have gradually diminished.

I found out that 2005-2006 were written in Hebrew and needed translation.  2007 to 2009 were reviewed both in Hebrew (ynet alternative music forum / Indie zine) and in English (Myspace. I could never imagine myself making such an effort today). Also, those three years, I separated my favorite Israeli albums from the bests of the rest of the world, which I didn't feel the need to do later on. And, 2010 and on has been about FB where everything's instant-shallow. 

2005 – It's a Thin Line between Fiction and Real

Nin – With teeth [Nothing / East / Interscope]

"With Teeth" [is my no. 1] because even though I've listened to it forever, I haven't yet managed to grasp it all. Each time I listen summons a new discovery – a new note that hasn't been there before, a deeper understanding of the lyrics, and more importantly, their perfect connection to the music. Trent Reznor seeks identity and meaning while standing on the border line between fiction and reality. It's about an intellectual, uncompromising and painfully sober quest. [Well, there was more, but I guess this would do]

2006 – Going all the way

This year is obviously about girl power as all three No. Ones have a female vocalist at the front – Amber Valentine and Julie Christmas.

Jucifer – If Thine Enemy Hunger [Relapse]

This couple feels like home to me. Gazelle Amber Valentine – guitar, and her husband Edgar Livengood – drums, taking me one step forward in life. They fight for what they believe in, they look around and ignore nothing, and provides me with new meanings for "music", "life", "together"…If Thine Enemy Hunger opens various musical windows to everything that Jucifer means to me. "And razor blades".

Made Out of Babies – Coward [Neurot Recordings]

MOoB is one of Neurot's new babies – Brendan Tobin (guitar), Eric Cooper (bass), Matthew Egan (drums) & the legendary vocalist Julie Christmas. Coward begins with a fierce-piercing roar and remains quite intense till its end. Also, I like the way Out, the brief closing in their debut Trophy, is reprised and developed here to show continuity. "We sing and scream it seems our dreams are spools of string and pigs with wings"

Battle of Mice – A Day of Nights [Neurot]

Battle of Mice =Josh Graham+Julie Chrismas+Joel Hamilton+Tony Maimone +Joe Tomino= a great supergroup who cast a spell called A Day of Nights. It sounds like a long journey taking different turns in different shades, it reveals the truth just like night vision binoculars help you through the night and it takes the time to explain. "Every time I think of pushing you down the stairs, I lick my lips. But don't be upset, it's the only way that I know how to show you that I really care."

Graceful 2007

Overmars – Born Again [Appease Me]

This one track album enables me to feel the sense of elevation while deeply sinking into the depth of my being. I have desperately waited for their new album and although at first, I did not understand their one-track concept, Overmars didn't fail me and demonstrated a classical approach to a doom piece of music. "Until the bell tolls, I am immortal."

2007 – The Israel so few of us know about

bARBARA – Peger [HCB Records]

Peger (= cadaver) is about the unpromised land and about its masters who have become slaves to their own power. It's also about the blindness and indifference of man in general, and his inferiority to animals, even to the loathed creature he has cursed as the very first act of denying self-evil.

"[…] let nature be do not/ conquer follow the serpent / moves adapting to the landscape."

It was very easy for me to recognize the power within the Peger's screaming breaths before he's totally and brutally slaughtered again, but it took me quite a while to realize how deep the cut is, and how intensive the bleeding which waters our fields….

2008 – "Violent sympathy, white rage"…"Oh yes, and women too" 

MOoB – The Ruiner [The End]

From energetic "Cooker" to semi-dark prophetic "How to Get Bigger" there's no sound I can do without. MOoB have come a long way since Trophy, and have changed quite a lot since Coward. Meaning, they're exploring new paths, new fields and new airways. The major change is about the music clearly taking the lead over the incompatible frontwoman's singing (without overshadowing its stunning effect, of course). Also, the musical world of MOoB has summoned new sounds and a new attitude, into which J. Christmas' enchanting lyrics are woven. She said in an interview, that there's no clear meaning to the title. Well it's quite clear to me that the ruiner couldn't be an alien or a pet.

The Heroine Sheiks – Journey to the End of the Knife [Amphetamine Reptile]

I have a feeling this album did not get the acclaim it deserves. It demands extraordinary talent to be subtle about shoving things bluntly in people's face, and dressing it up into a cheerful outfit. I wouldn't like to meet any of Selsbers' personas, but I enjoy the intrusion to obscure territories and the creepy sense of perspective, sort of "Devil's Rejects". Journey to the End of the knife, I believe, is far too smart for you. What? Don't you like it? "Be a man"!

2008 – The Israeli Connection

"All Roads Lead to Rome", but who knows the way to Jerusalem?

Drone Lebanon/Wertham – Roma-Yerushalyim [Topheth Prophet]

Roma-Yerushalayim is a split concept album which draws a power electronics line between materialism (Rome) and spirituality (Jerusalem), where point "Rome" is represented by Wertham and point "Jerusalem", by Drone Lebanon.

DL's lucid gaze has conjured five short tracks, sampling different aspects of the issue in question – who stands to be the next instant- Messiah? […]

Wertham's confident skillful hand has painted two long beautiful and glorious tracks. The first, "La Distruzione del Tempio", […] and then crudely describe the destruction of the temple and the power behind it. The second, Aelia Capitolina, deals with the essence of that power, […] 

2009 – Starters, Main Course, Desserts, Digestifs – Serve Yourselves.

Sunn O))) – Monoliths & Dimensions [Southern Lord]

Monoliths & Dimensions embodies the Sun O))) lore of music & myth. Its grandeur is undeniable and discernable from the moment Attila Csihar begins to slowly lay the words of" Aghartha", one by one, for the listener to walk on, until the last of reverberating sounds stands still, and he finds himself walking on water, wind and silence. Its cyclic sense swirls around the ceremony held in "Big Church", which recommences three times and silenced twice. Its visionary aspect weighs heavily and heralds clearly through "Hunting & Gathering".  Its romantic 'Enlightenment' called "Alice" unfolds a harmonious fan of familiar, yet unexpected sounds concluding in a single horn ray of truth. Its innovative impact derives from futuristic insights revealed through retrospection, which makes Monoliths & Dimensions invincible!

2009 – DESSERTS – Jizz it all over…

Jizzbox – Jizzbox [Alamut]

From the gut to the gutter, jizzbox ejaculates its painful filth. It has no listeners in mind. If you happen to be there, you're hit. Be there.jizzbox had no listeners in mind, yet someone paid close attention to that raw power confession and handled it with super-special-tender care, never damaging the already damaged. And, I was gladly hit, and it has been my faithful companion ever since. I could author my reasons in many a paragraphs, but I'd rather fatefully admit that if you can't love jizzbox, you can't love me.

2010 – It's About Time!

Jucifer – Throned in Blood [Nomadic Fortress]

Total exposure; zero manipulation; Jucifer as is – my album of the year!!


 Anemone Tube – Death Over China [Topheth Prophet/Silken Tofu]

I cannot argue with such an overwhelming sonic text, so coherently and beautifully authored. I cannot argue with the seriousness and thoroughness it displays. I could quite easily argue with perfectionism; but, not in this case.

2012 – Top of the Pops

Skin Area – Rothko Field [Malignant]

Mature. Confident. No hesitation. No compromise. No mistakes. Its fierce moments will stab you. Its gentle ones will tear you apart.

2013 – "Is it almost time?" 😉

(Los) Melvins –Tres Cabrones [Ipecac]

The "Three Bastards" has got that old spark which lit a big flame in my heart, and it has kept burning ever since. Thus, Tres Cabrones is, no doubt, the legitimate king of 2013.

2014 – You're yesterday!

Last Dominion Lost – Towers of Silence [The Epicurean/Silken Tofu]

Last year, no words accompanied the sounds, and as I'm planning to pay a special (post) attention to 2014 in the future, I'll just say that Towers of Silence cuts so deep into your soul that it leaves you totally out of breath.

2015 – The Sounds of Silence

Lietterschpich – For Fears [Nova Romema]

If you're new to Lietterschipch "For Fears" might not sound very communicative, but to me it sounds their most Romantic album, and besides being the best album of 2015, I'll name it Futuristic Nostalgia

Have a wonderful 2016!


litterschpich nov 25 pikit fund raise for boom


שאלות ותותחים

בנלי להחריד; מדויק להפליא.

שאלה פשוטה של ארגון

בין האפונה לשעועית הירוקה,

את העוף.

בין הברוקולי לקוביות הקרח,

את העוגה.


איפה הקפאת?


ובשל מה?

ובעיקר, הכיצד?!

12 יוני 2015


כדי להרוג

אני יורה בתותחים הכי כבדים

כל פעם

כדי להרוג

הכי כבדים

כדי לא לפספס

ולא פוגעת

כל פעם לא פוגעת

הכי כבדים

ולא פוגעת


כדי שלא


25 דצמבר 2015

הכי כבדים – Porn covering Motorhead


פסקול מסע – צד ב'

[Sutcliffe Jügend – With Extreme Prejudice [Cold Spring 2011

למי שחלילה לא מכיר את הצמד, SJ הם Kevin Tomkins ו- Paul Taylor . טומקינס, שהוא יוצא להקת WHITE HOUSE האייקונים, וברגעי ההתחלה היה סולו בעסק, בחר בשילוב בין המרטש מיורקשייר והנוער ההיטלראי כשם לפרוייקט שלו, ומכאן נובע, בדיוק כמו במתמטיקה, ש-SJ לא מספקים מלודיות ערבות תחת שמיים תכולים, וגם התכנים בהתאם. האינדסטריאל PE שלהם מרגש ומעניין במיוחד, במיוחד באלבום המופלא הזה, ולא נראה לי שזה הכינור או האוטוהארפ, אלא דווקא הצורך של טומקינס בחדירה מקסימלית לתוך הקיצון. מצמרר, אפל, אבל הכי הכי משחרר ומערסל החל מהצלילים הראשונים.

המעורר כמשל. כמוהם, גם הצוות החינוכי אתו אני עובדת, דוגל בחיבור אירועי העבר, קשים ככל שיהיו, לעשייה חברתית בהווה. לנקיטת עמדה. למנהיגות. אחרת מה הטעם.

[Melvins (Lite) – Freak Puke [Ipecac 2012

האלבום הנפלא הזה שהחזיר את אהוביי לאיכשאני אוהבת אותם, בלי נספחים מנפחים ומיותרים, היה המלווינז היחידי על הMP שלי. Trevor Dunn (מיסטר באנגל ו-פנטומאס) מקבל את הכבוד לפתוח את האלבום עם הקונטרבס המטמטם שלו, וממשיך לצבוע אותו בצבעי שיגוע וחארקות להתפעל. כל כך מתאים למלווינז ללכת לכל כיוון שמתחשק להם… הצטערתי שאין לי עוד כמה שלהם באמתחתי. שם, במרחק ובשלב הזה של המסע הייתי זקוקה להודיני ולפיגז אוף..ואפילו לסטונר וויץ'. רציתי שיעטפו אותי.

הנוער. מפוכח. מפוכח מידיי. מרוכז בעצמו. כמעט ללא יוצא מהכלל. השאלה "מה אני הייתי עושה", שעוד עלתה במוחם של תלמידיי בעבר, לא נראית להם רלוונטית. הם מקשיבים. הם נענים ומגיבים לעניין, מגיבים בתבונה, אבל הדברים לא נוגעים בהם באמת. ככה נדמה לי. ולא בגלל שהם לא אנשים אכפתיים, אלא משום שלמדו אותם להיות מעשיים. החלומות שלהם פרטיים ומוחשיים. חברה זה דבר מופשט. זה לא הם. אי אפשר לשנות אותה. הנסיון לשנות את סדריה, להוביל לצדק חברתי הוא דבר מקסים, אבל לא מציאותי. עובדה. חזון? חחח… את לא אמיתית. עוד לא הצטלמת איתי, תמי.

[Balata – We Are All Terrorists [HCB 2011

ככל שהתקדמנו במסע וסופו כבר נראה באופק, נתמכתי על ידי החברים הטובים; אותם אלבומים שמעודדים אותי ברגעי שפל ביומיום. הראשון ביניהם היה של בלטה. בלטה, על שם מחנה הפליטים, הם דודיק אופנהיים (תופים ושירה) ואביעד "פינקלשטיין" אלברט (קונסולה ומיקסינג). בשלב מאוחר יותר, הצטרף גם אלון ממודו גקו, אבל הוא לא קשור לכאן. טוב, חאלס להיסחף. לבלטה התחברתי בעבותות מהרגע הראשון שהתחילו להופיע. נשביתי בקסם והוא עובד עלי עד היום. האלבום הזה הוקלט בהופעה חיה ברוגטקה (שהיה גם פטיפון והפך לקורו ועומד להגמר בסוף השבוע הזה לתמיד). אלבום שאי אפשר להתנגד לו. נקודה.

מדריכי המעורר מדגישים את מעשיי המרד. את תנועות הנוער. המחתרות. הדיונים, ההחלטות, הביצועים, ההצלחות והכישלונות. קרקוב. וורשה. הזונדרקומנדו באושוויץ. וגם במחנות ההשמדה פרופר –  סוביבור וטרבלינקה. מדגישים את הבחירה גם כשהסיכוי אפסי. להסתכל למוות בעיניים ולהתנגד.

[Cadaver Eyes – Class Mammal [HCB 2014

החבר השני הוא קלאס ממל, וכבר כתבתי עליו פה.

שיחות ערב. כל ערב. אחרי הארוחה החמה ולפני החזרות לטקסים של יום המחר וישיבת הצוות המסכמת. איפושהו בסביבות תשע- עשר, תלוי מתי הגענו למלון. שיחות הערב נועדו לעבד את היום מבחינת התכנים ומבחינה רגשית. לא פעם התחלנו אותם בשירה. שמענו עדויות של סבים וסבתות. שאלנו שאלות נוקבות. שתפנו. לא קל בשעות הערב, ולאחר יום ארוך, להתרכז, להתחבר ולהתבטא, אבל הם עשו מאמצים. הם התקרבו זה לזה. התגבשו. אחרי הפעם הראשונה שיצאתי למסע מסוג זה, הייתי בטוחה שזאת ה-סיבה ללמה כן. היום אני יודעת שלא, לא צריך לנסוע רחוק כדי להתקרב. אבל, הערכתי את מאמציהם, התרגשתי מהכנות בה דברו, אהבתי את התובנות שלהם, ואמדתי בחיבה את הפער בינינו. לאחר שיחות הערב מתפזרים לחדרים לשנת הלילה. טוב, לא ממש לישון, אבל העיקר שלא ירעישו לאורחי המלון האחרים ולא יחבלו ברכוש ולא…הם לא. אנחנו מפטרלים עד השעות הקטנות של הלילה, ולמרות שהחבר'ה היו ממש בסדר, נושמים לרווחה רק עם החזרה ארצה.

[Jucifer – District of Dystopia [Nomadic Fortress 2014

החבר השלישי שמציל אותי כשאני כבר ממש מותשת פיזית ונפשית. הלהקה/צמד הכי קרוב ללבי. אמבר וולנטיין ואדגר ליבנגוד. צמד על הבמה וזוג בחיים. חיים רוב ימות השנה ב- אר וי, ושם גם הקליטו את האלבום הזה, שהוא האלבום הכי גולמי שלהם. הוא יצא ממש בסוף השנה שעברה, ובהתחלה, עם כל האהבה שלי אליהם, לא הערכתי כראוי, עד כמה הוא יחדור לנשמתי. אבל מלוכלך ומכוער כמו התכנים בהם הוא עוסק, נצמד אלי ולא הרפה עד שהרגיע בי כל יום מערער בשנה שחלפה. אפשר וכדאי לקרוא את הראיון עם אמבר וולנטיין, שכבר כמה שנים טובות, מקדימה אַיָלָה לשמה.

אחד סיפור קטן לפני הסוף. הדבר היה ככה: בדיוטי פרי, לפני שהתחיל הכל, לא התאפקתי. בשמים זו אהבה צדדית שלי. לפתע, מצאתי את עצמי נטועה על מקומי ובוהה בסופר האהוב עלי. כשדמיינתי איך זה נראה, המשכתי הלאה, אבל תוך שנייה עשיתי יו-טרן, התייצבתי שנית, ושאלתי אם יואיל לחתום לי על הספר, תוך כדי התנצלות שחבל שאני לא אוחזת באחד אחר שלו. שתיים דובים היה מדהים קראתי אחריו כשכבר המשיך לדרכו. מדהים – סירייסלי, מכל המילים בעולם לא עלתה בחכתי אחת קצת פחות מביכה. נראה לי שגם אני ראויה לאיזה סלפי, שלא לדבר על מאסר ממושך בקניון ארקדיה.

Godflesh – Decline and Fall + A World Lit by Fire [Avalanch 2014]

השם מאחורי הלהקה אשר בשנה שעברה עשתה קאמבק מסחרר לאחר שלוש-עשרה שנות פירוד הוא Justin K. Broadrik. ועל מנת להבין את גודל היריעה אותה הוא ארג במהלך השנים, רצוי לקרוא עליו בויקיפדיה, יען כי הדף אליו הוא מפנה באבלנש קצר מלהכיל את כולה. אבל לענייננו, ובקיצור. האי פי הקדים בכמה חודשים את האלבום המלא. שניהם נפלאים (עם עדיפות קלה לראשון) וארחו לי חברה בטיסה חזרה. אינדסטריאל מטאל כמו בהתחלה. מה עוד צריך.

בפעם הקודמת שנסעתי עוד נסחבתי עם דיסקמן. הרבה השתנה בפולין. הרבה השתנה בחיי, בי. גם הנוער שנוסע עבר שינויים, בעיקר מבחינה טכנולוגית-(אנטי)חברתית. בסוף כל מסע אני מבטיחה לעצמי שאגיע לכאן כתיירת בחופשה. הפעם, גם אקיים, זה בטח ייקח קצת זמן, אבל זה יבוא.



פסקול מסע – צד א'


פעם רביעית שלוקחת חלק באותם מסעות שעדיף שלא היו. להלן פסקול לתיאורים והרהורים.

[Abjection Ritual – Futility Rites [Malignant 2015

אלבום בכורה ליוצר כבן שלושים מארי, פנסילבניה, שלא הייתי פוגשת לולא ג'ון סטילינג [SHP] לא היה מתרשם ומחבר עם מליגננט המופלאה. עוסק בתלות המשתקת של בני אנוש באלוהים/כוח עליון. שמונה רצועות של דת'-אינדסטריאל פאוור אלקטרוניקס אמביאנטי ומכשף. כל כך כדאי.

קז'ימיז' דולני, איזור לובלין (אחרי מיידנק). היום הרביעי. עיירה ציורית ונפלאה ביופיה. מתמקדים באנדרטת המצבות שנשמרו במצב טוב יחסית על אף שבתקופת השואה היהודים צֻוו לבנות מהם את הכביש המרכזי, ובגלל שהניחו אותם עם הכיתוב למטה. כי גם על הברכיים לא חייבים להיות פראיירים. אין זמן ללכת לטירת הנופש של המלך. זכור לי במעורפל סיפור יפה עליה ממסע קודם. אין זמן לכיכר העיר. אין זמן. זהו מסע עם לו"ז צפוף להחריד, וזו הסיבה הכי פחות חשובה ללמה לא.

[Exabyss Records – The Eternal Malcontent – VA [2015

האלבום השני לו האזנתי היה אוסף מסוכן ומחייה נפשות מהלייבל המצויינת אקס'אביס,אליה התוודעתי רק לאחרונה. מסוכן, כי אחרי שטועמים, רוצים לאכול הכל.

כסף. לא בקטע של אפליה. כמי שילדיה עבדו וממנו את המסע שלהם עד הגרוש האחרון, לא קונה ת'ארגומנט הזה. אבל ברמה הלאומית, כן. מסכימה עם הטוענים שבמקום לסבסד לנוער את המסעות, ניתן להשקיע את הכסף באינספור פרויקטים חברתיים/לימודיים בבית. ולמה המדינה מסבסדת? פה צפוּן הלמה לא הכי גדול מבחינתי.

[Häxxan- Häxxan [Heroic Leisure 2014

פספוס שלי מלפני שנה. אחלה אלבום. כל שיר. איזה דרייב…עושה הכי חם בנשמה ובגוף. כשהקשבתי בפעם הראשונה, חשבתי שמוכרחה לראות אותם מתישהו, ואז הסתבר שזה דווקא קרה בסירופ בפברואר השנה. באתי כדי לראות את האוריונז ואיזה להקה מברלין בשם ZHOD , ו"חסן" היו האמצע של הסנדביץ'. כמו תמיד, כשאין אפחד שמצלם, אני מדווחת בלייב, ובמקרה של "חסן" שחררתי הערה ארסית במיוחד. לוקחת אותה בחזרה, כיוון שהאלבום הזה הוא שיחוק רציני.

סלפי. אז לא בהדרכות. לא במחנות. לא בבתי קברות. אבל, בכל הזדמנות אחרת כן, והרבה מעבר למה שהדעת מסוגלת לתפוס. רק יצאו את השער, נעמדות ונעמדים בפוזה מיומנת ו-קליק. משהו כמו זה. סלפי. כלומר, טעם החיים העכשווי. וגם, אם להתייחס לכמויות, הגיל. הריכוז האינסופי ב"אני ומראי". למה לא.

[Jawbreaker – Dear You [DGC 1995

לפני כמה שנים נתקלתי ברצועה להתאהב מהאלבום הזה, UNLISTED, השנה החלטתי לבדוק אותו במלואו, וכשבוע מסע נראה לי זמן מתאים. למרות שבגדול זה סגנון שכבר לא מתנגן אצלי בכלל, הבלתי-מזיקות שלו באה לקראתי מאירת פנים ברגעים מעוננים.

אושוויץ – בירקנאו. היום השני. פעם ראשונה שקודם בירקנאו. פעם ראשונה שראיתי את "הסאונה" – אותו מקום בו בני אדם מנושלים מאנושיותם בתהליך מהיר ומוקפד. אהבתי שבסוף המסלול הוצגו תמונות של אנשים שנמצאו במקום. ליום של אושוויץ, תמיד צריך להיערך. במהלך הסיור בבירקנאו תמיד מזדמנות שיחות אישיות עם תלמידים שהחיים והמוות מתנפלים עליהם בלתי מוכנים. יש לענות ברצינות, בשלווה, באמפטיה ובסבלנות. "אני לא מרגיש/ה כלום" אני שומעת טון של אכזבה גם מהרציניים ביותר מבין תלמידיי. הריגוש לא הגיע בזמן שהם חיכו לו. הם מרגישים שנכשלו, וגם לי קצת מר בפה – בלי דמעות זה לא מספיק טוב בשבילם. אמרו להם…סיפרו להם…אני מתעשתת ומתאוששת. הגיל. הקונפורמיות הבלתי מסויגת. למה ציפיתי? הכל רגיל, הכל בסדר. אני בתפקיד, ואני בשבילם. אושוויץ 1 הוא בעצם מוזיאון, אבל בעשר השנים האחרונות הפך המקום שסימל את שיא השיטה הנאצית לשיאה של תיירות השואה. בחילה קלה. נשימה עמוקה. וזה נגמר.

[Institute – Catharsis [Sacred Bones 2015

רביעייה מאוסטין, טקסס. עושים Pאנק חביב עם איפושהו מאחורי הצלילים גאראג' פסיכדלי. באים מלהקות הארדקור-Pאנק. בטוחים שהמציאו את העולם או לפחות את הסצנה של אוסטין. קתרזיס הוא אלבום הבכורה שלהם באורך מלא. אחלה אלבום. אני אוהבת את הקול של מוזס בראון.

ביום הראשון למסע נוחתים בקטוביץ' ומסיירים ברובע היהודי בקרקוב. הקהילה היהודית בקרקוב הייתה קהילה מפוארת ומגוונת. עוברים בין בתי כנסת מזרמים שונים, בתקופות שונות המעידים גם על קבוצות סוציו-אקונומיות שונות. כך היה בכל המסעות בהם השתתפתי. אבל היום הראשון הוא יום עייף אחרי טיסה והתרגשות והפעם גם אחרי יום כיפור. אם מישהו חשב להדגיש את חיי היהודים בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה, זה לא בדיוק מצליח. אף פעם לא. בסופו של דבר, המסע לפולין, מתמקד ברובו בהשמדה, בקורבנוּת. באים לכלותנו אם רק לא נשגיח. אנחנו צריכים להשגיח. כל הזמן ובעיקר ב"שנה הבאה". בעיקר, למה לא.

[Sewer Goddess – Painlust [Malignant 2015

עשור לאלת הביבים מבוסטון – KRISTE ROSE – שהתחילה סולו, אחכ צמד והיום רביעייה. דת' –אינדאסטריאל PE שתפס נפח וסָפַח תמציות דוּמיוֹת מלודיות. אלבום שירי ערש יפים ואפלים. אחד הכי טובים השנה.

מיידנק. היום הרביעי. האנדרטה המפורסמת. תאי הגזים הראשונים, עוד לפני הפִּתוּחַ הסופי. הצריפים (חלקם בשיפוץ). המשרפות. הר האפר. טקס. דמעות. סיפוק. מגרשת את הציניות באחת. שוב נכונה להיות רגישה, להקשיב להבין; לקבל שעוד יומיים בקניון ארקדיה המפואר בוורשה יהיה שיא נוסף. אולי למחוק את המשפט האחרון. על מכונת ההשמדה, טרבלינקה, לא אכתוב.

[Angel Marcloid – Elysium Cove Mirror [FTAM 2015

את Justin Marc Lloyd שזה השם בו השתמש אנג'ל מארקלויד עד לא מזמן, הכרתי דרך הלייבל שלו Rainbow Bridge כשחיפשתי את "A sad Way to Swallow" לבית White Water Orgasm  (שלא קשור אליו). זו הייתה אהבה ממבט ראשון, שנמשכת עד היום. בנאדם יוצא דופן, אבל עד אחרי הקצה של הסוף. הוא לא מפסיק לשניה, ויש לי מקצת מהשפע שהוא יוצר, לדעתי זהב טהור, אבל נראה שאפחד שאני מכירה לא מסכים איתי.

טיקוצ'ין – לאפוחובה, ידוובנה, ויז׳יקי. היום החמישי. יום עיירות. חיסול יהודי עיירה שלמה בבורות הריגה; השקט העמוק של היער. שריפת יהודים באסם של עיירה אחרת. הסתרת יהודים באסם של משפחה בעיירה שלישית. יום שעוסק בבחירה. באכזריות מול חמלה וחסד. בדרך אנחנו צופים בסרט "בין שני אסמים" של חיים הכט. המסלול כבר היה מוכר, הסרט חדש לי. למה כן, לא הייתה עבורי שאלה רלוונטית, לא באמת, אבל איך כן, כן. המעורר.