TwoThousandFourteen – In Memory Of

Keeping my promise.

Top three:

Last Dominion Lost – Towers of Silence [The Epicurean/Silken Tofu]

Irresistible from first to last note. Pierces and whirls and freezes every single cell in your body. Hypnotizes you, listener, to meet your own life and death in just forty-two minutes, knocking heavily on your own gates of towers of silence. No, you don't. You wish not to open those doors to welcome eternal hail and fire, but you simply || have || no || choice.  So, let go, and welcome the inevitable surrender to the best album of the year 2014.

Further details and reading:

The Epicurean Bandcamp

Noise Receptor



Krank/The Grimsell Path – Verdant Hum [The Epicurean]

Home. Krank was home the moment I opened its door, and there, I met John Murphy for the very first time, stretching leisurely on my cloudy soul. See, I wasn't aware of his glorious, ha ha, past. I began exploring only after I'd realized he was drumming for LDL above, which I was hoping to see one day, and I did, last May, but alas, he was no longer.  As for The Grimsell Path, well it was its backyard alright; for me, that is. Grassy, beautiful, swings n' stuff, but at the back.

Verdant Hum is the only cassette I've ever purchased; unintentionally, and yet. Cassettes are the most wretched of formats. A mistake? I don't think so. True love cannot fail to err.

Shellac – Dude Incredible [Touch and Go]

Listening to Shellac feels like hiking in an arid desert, totally exposed, nowhere to hide, and Dude Incredible is no exception. It uses the same Shellac barren sound to research, contemplate, take notes and comment on society focusing on the individual/s. It projects the conclusions on a closed window, so you cannot avoid looking through, while seeing your own reflection. Nerves stripped, it makes my intellect feel, while denying my heart the singing it usually seeks. The usual Shellac treatment.

In case you prefer concrete to clouds – Steve Albini Breaks Down Shellac's 'Dude Incredible' Track by Track

Best friends:

Best friends are those albums that welcome me home and help me leave all the dull and/or wrong behind me.

Cadaver Eyes – Class Mammal [Heart & Crossbone]

Class mammal was my cruelly soothing mirror. Screaming & scratching, drumming & vibrating, it said Speciesism no more. Conquerors of other-self-destruction, be gone. And I, in two-thousand-fourteen, heard the sweetest lullaby of dawn. I still do.

Jucifer – District Of Dystopia [Nomadic Fortress]

Raw and fierce is the roar. Submit. Glowing and sparkling are the beats of life-core. Rejoice. The queen and king have totally disposed of the red carpet, marble floor and chandeliers, to dance you for real, once and for all. Raw is the glamor and glowing its fangs.

The Original parade as revealed on December 30, 2014 on FB:


Overlooked in real time, but should definitely have been included in my best of twenty fourteen:

Brighter Death Now – With Promises of Death [Tesco Germany]

Hank Wood and the Hammerheads – Stay Home [Toxic State]

Häxxan – Häxxan [Heroic Leisure]

Ausmuteants  Order of Operation [Goner]

The Body – I Shall Die Here [Rvng Intl.]

Khost – Copper Lock Hell [Cold Spring]

Useless Eaters – Bleeding Moon [Castle Face]

In memory of


John Murphy 1959-2015

Photo by Karolina Urbaniak

For further reading, buy Noise Receptor issue no. 4 (I bought mine at Tesco Germany), and/or purchse "All My Sins Rememberd…" from The Epicurean.

מודעות פרסומת

CLASS MAMMAL – נשאתיך בלי מלים

cadaver eyes class mammal

CLASS MAMMAL, בן ל-Cadaver Eyes יצא לאוויר העולם ב- Heart&Crossbone בנובמבר 2014, לאחר הריון שארך כשנה.

CE, על שם צירוף מלים משיר של אליס קופר, התחיל כ-ONE-MAN- GRIND-BAND בתחילת שנות האלפיים. האיש, היה ועודנו, דודיק אופנהיים (בלטה, ליטרשפיך, ברברה, ח3 וחולירע). דודיק אחראי לתופים ולקולות. לפני שמונה שנים, הצטרף ערן זקס (קישור) עם no-input mixer , הוריד מדודיק את הסמפולים והמניפולציות על הסאונד, העצים ומיקצע אותם, ולמעשה, מיקסם את הפוטנציאל הטמון בעיניי הגוויה.

CLASS MAMMAL הוא האלבום הרביעי של קדאבר אייז, והראשון שניתן לקרוא לו אלבום סטודיו. הראשון, עם כוונה לאלבום ושירים לא מאולתרים, עד כמה שאפשר מבחינת השירה והנגינה של זקס, הראשון שנעשו בו חזרות לפני ההקלטה, וגם, יש לומר, לפני הופעות בארץ ובאירופה. (האלבום הראשון – דודיק-סולו; השני – ספליט עם BURMESE ; השלישי – הוקלט בהופעה).

הכותרת מתייחסת לסוּגָנוּת, שמשמעה עליונות מינים שונים של בעלי חיים על אחרים, והשירים מצביעים, כתמיד, על המציאות המקולקלת חברתית-כלכלית-פוליטית ועל התוקפנות של עם אחד כלפי עם אחר, שטומנת בחוּבָּה הרס עצמי.
שבע רצועות. שבעה שירים. חמישה מקוריים. מילים – דודיק אופנהיים. שני קאברים. האחד, HYESTR , במקור – Have You Ever Seen the Rain של CCR למילים של ג'ון פוגרטי. השני, ACETONE של מאדהאני. דודיק מעיד, שכשהוא שר, המקור מהדהד לו בראש. חזק. במאי שעבר, זקס לקח חלק בהופעה של הייפריון אנסמבל בברלין, ונתן את הדיסק ל- King-Khan שנכח שם. הרצועה השביעית – MAMMAL –  תפסה אותו חזק, ולכן תככב בפסקול לסרט דוקומנטרי של Miron Zownir , אשר לו אחראי מיודעינו. כבוד.
הוקלט על ידי קובי כהן ב- River Studios
מיקס – CE
מאסטרינג – דניאל מאיר
עד כאן

security personal security
security your security
security social security
security financial security
security political security
security forces security
secure I.T.Y.  
בתופים, תדרים וצרחות, CLASS MAMMAL מספק מקום מפלט; רחם לחזור אליו מעוולות היום ו/או שִמְמונו. מייצר אפשרות לנשום וללטף. מייחל למציאות שלא תהיה קיימת לעולם, והופך אותה קיימת – לי – יופי למכביר.

Tall Mountains

Tall mountains we'll never climb,
as the air moves we parish
leaving our faint passionate mark,
possibly not even that

oh, look at those beautiful tall mountains
reminds me of swiss chocolate packaging.

שמך, מוצאך ועיר הולדתך, על (שתים שלוש) אף,
בת מיעוטים


לאלבום כולו (ואל תפספסו את המילים שכתב עליו רני זגר. איזה יופי!)

להמשיך לקרוא