פיקה/קין – Dance by Inspiration

הוא הושיט לי יד ואמר לי: "בואי, אל תפחדי, אני אראה לך עולם חדש". פחדתי, אבל הפקדתי את חששותיי במקום בטוח, השאלתי לו את אוזניי, התמסרתי כולי קשב וגיליתי את עולם הנויז. לכן, אתם קוראים על dance by inspiration של פיקה/קין.

 dance by inspiration הוא ה- EP האחרון בסדרה של חמישה שיצאו אחת לחודש השנה. כמו רוב קודמיו, מת בבית המוזיקה, 02 , מחווה לרוזה 1# ומחווה לרוזה 2# הוא הוקלט תוך כדי אלתורים בהופעה חיה.

 פיקה /קין הם צמד ירושלמי שמופיע בעיקר בבירה (ולאחרונה גם בעיר החטאים). פיקה – שכי פירו – מקליט מכונות במפעל בו הוא עובד ומצייר בזמנו החופשי (ראו רישום על גבי העטיפה). קין – ליאור אשכנזי – מקליט מתכות ובטון ומעוות אותן. במקצועו, הוא גרפיקאי דפוס ואחראי על הצד הגראפי  של העטיפה. המוזיקה שלהם נובעת מהתסכול שהם חיים סביבם, היא העניין, הלב והנשמה, אך לא העיסוק המרכזי בחיים. לאחרונה, הצטרף לצמד גם אורי קריסטל שמוסיף בס מעוות במחשב, אך הוא לא היה שותף לחמשת האיפיז שהזכרתי. כיום, הם מופיעים כשלישייה תחת שמות שונים, אולם פיקה/קין עדיין מופיעים לבדם.

 dance by inspiration הוא טראק אחד בן ארבעים דקות לערך של אינדאסטריאל-נויז עם כיוונים אמביאנטים. פעולת המכונות, הצלילים המעוותים, הרעשים הרישרושים, הציקצוקים האלקטרונים, הצלילים האמביאנטים ומעט סימפולים הכוללים דיבור בהופעה מול קהל לקראת סוף האלבום יוצרים אווירה אפלולית אך לא מאיימת. הם מרפדים למאזין קן אוהב ובטוח תוך שימוש בחומרים מנוכרים. המסע ללב האפילה נעשה תוך כדי חזרה והתפתחות של צלילים שונים, הכל חוזר על עצמו אבל תמיד מעט שונה, כמו בחיים, אבל יותר דומה לקסם.

 אושר לא מצאתי בדאנס ביי אינספיריישן, גם לא חיפשתי. אבל מצאתי הרבה רוך ועונג ובעיקר, את היכולת להפיח חיים בדומם – קסם.

 avha

פורסם לראשונה בספטמבר 2006

 *********************************

 חוקי המשחק (בלי נדר):

כל פוסט מן העבר ילווה בהערות מזמן הווה, ככה בשביל הפרספקטיבה והעניין.

 עובדות:

*  זאת הרשימה הראשונה שכתבתי ל"אינדי" והיא נכתבה לרגל סיכום השנה העברית המסורתי של האתר.

*  לצידה כתבתי על אלבום נוסף (בקרוב).

 תובנות:

כשחוזרת וקוראת, אני מבינה, עד כמה הם  לא היו מוכרים מחוץ לירושלים פלוס מספר צדיקים. היום, זה נראה מוזר (לגבי חוג היעד המצומצם ממילא).

מאחורי הקלעים:

את ליאור, שכי ודאנס ביי אינספיריישן פגשתי לראשונה ב"אוגנדה" לרגל הקרנת סרט הופעה של מיניסטרי, שארגן רני זגר (סרט הופעה של מיניסטרי; פעם עוד הייתי נוסעת עד ירושלים בשביל לצפות בסרט ב"אוגנדה", מי היה מאמין). היינו שישה. בתום האירוע, שכי שתל לידי את האיפי. אמרתי שאאזין לו לפני השינה, והוא הזדעק וביקש שזה יקרה בהכרה מלאה. הבטחתי וקיימתי. מאז, אני בפנים. אסירה, ותודה. Dance by Inspiration היה המפתח, ואין דרך חזרה. משום, שמי שמגלה את עולם הנויז, משנה את אופן ההאזנה שלו למוזיקה, ובעצם, לחיים בכלל. עושר ואושר.

 תמי

סירופ כסף

פיתו אותי עם דמויות שמזמן לא פגשתי. בלעתי ללא היסוס. הכובד, הדיוק, העצמה, כבר מהשנייה הראשונה, נכנעתי. סלאדג' עמוק ומהודק שלא פגשתי במחוזותינו מעולם. והידיעה. הידיעה שפגע בי משהו חזק באמת.

גיא שכטר – תופים
שאול פולק – שירה
פלג חלפין – גיטרה
גיל בן יעקב – בס

כסף!

קיימים שנתיים, מופיעים לעתים רחוקות.

את המתופף האדיר אין צורך להציג. רק אומר, שתמיד היה בין המועדפים עלי, אבל מאז שראיתי אותו בפעם האחרונה, חמש, ארבע, שש, שלוש…לא זוכרת כמה שנים, הוא הצליח להפתיע אותי עם רמה חדשה של חדות והידוק. שאול (מ"אכזבות" ז"ל) שר את נפשו לדעת והפך את החושך לאור. פלג, אקס-"אוטורוסיה" (הגדה השמאלית; שנים…זכרון מטושטש של זעה וזעם) הדהימה בנגינה מרוכזת וחודרת להתאהב. הבסיסט (גם ב"מגסון", נעים להכיר) העמיק ביחד איתם. 29 אוגוסט 2013.

מנסיון העבר, כשאני מתלהבת עד כלות בינות קהל מזערי, יש סיכוי של מאה אחוז שמדובר במשהו שאסור להחמיץ. אין עדיין שום תיעוד אורקולי ברשת. שכל אחד יסיק את המסקנה הנכונה לגבי הופעתם הבאה.

התמונה באדיבות הזד רון.

פתח סוגריים. "כסף" פתחו לסאייכופאגיסט האיטלקים, שבאו לטור מזורז בארץ הקודש. עייפים ורצוצים אך מקצוענים למופת, ניגנו קטעי פרי-ג'אז הארדקור/מטאל  שכאילו ראיתי  שכאילו צויירו אלפי פעמים, והועלו כמופע להטוטים.  אט אט,  על יד על יד, הפך המחזה לנגינת החיים והמוות, ולחוויה בלתי נשכחת של וירטואוזיות מושלמת. להלן דוגמית מאלבומם החדש. סגור סוגריים.

ובהבלטה:

הסירופ בחיפה. כניסה. במה – בדיוק בגובה ובאופי המתאימים. הבר צנוע וממוקם בקצה השני של החדר, ממש מולה. ממלכת הסאונד מימין. כסאות לאורך הקיר משמאל, ובהמשכם ספה ושולחן קטן, בדיוק במקום ובזמן. להפוגה, פונים לפינת הדיסקים והתקליטים מימין לבר. ניסיתי לדייק, לא ברור למה. מה כן ברור? אין שום מקום בתל-אביב שמשתווה,בעיניי, לסירופ בחיפה.

שיחקת אותה בן ריפתין. שאפו!!

הקדמה: 

הגיתי בבלוג הזה, מעין ארכיון לרשימות שנעלמו לעולם ועד,
מאז שאתר אינדי הפך לז"ל; בערך ארבע שנים
"כסף" העירו בי את הצורך והאירו עליו בזרקור צו השעה.
משום ש
אנשי עט אמיתיים כותבים, כי הם לא יכולים בלי.
אני כותבת על מה ואלה שלא יכולה בלעדיהם.

 תמי