No Sales; Stay Gold

הסברים והגיגים כרגיל בסוף; מוזיקה פלוס שלא כרגיל מוטמעת בכותרים.

עטיפה קדמית: מניפולציה על תמונה מאוסף מצחיק שנקרא Funny Bags.

עטיפה פנימית: דומיניק אוון מלארי היה מנהיג וסולן הלהקה Last Lights שתפגשי בהמשך. המילים האלה מופיעות בפתח האלבום הבודד באורך מלא של הלהקה, ובנוסף להזדהותי איתן, הן יסבירו את החלק השני של שם האוסף שלך – No sales; Stay Gold – את החלק הראשון בשם, יסבירו רוב הרצועות באוסף.

עטיפה אחורית: רשימת השירים מופיעה ע"ג עטיפת האלבום של בוריס ומרצבאו שיצא השנה בדיידרים רקורדז (יפן). לצערי, לא כללתי אף שיר מ-Klatter באוסף, אז לפחות שתחשפי לעטיפה.

אהלן עדי,

כ"כ הרבה קטעים רציתי לכלול באוסף שהכנתי לך, מספיק לאלבום משולש. שמחתי שאת מוכנה לחידושים, אני מאד מעריכה את זה. ובאמת, למעט פתיחה מעודנת וסיום משובב נפש, לא עשיתי לך שום הנחות. יאללה מתחילים…

Ideal Home – Bodychoke – Cold Reiver Songs (reissue) – Relapse – 2009

תודות גדולות לרילאפס שהוציאו מחדש את האלבום הזה (במקור מ-1998). יש לו צליל ניינטיז כזה, נכון? אז זה לא שאני לא אוהבת ניינטיז, נהפוכו, אבל בכל זאת התפלאתי, איך הוא תפס אותי כ"כ, ככה בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים. ובכן, בודיצ'ואק הוא פרוייקט צד של Sutcliffe Jügend, שזה לגמרי Power Electronics (טעימות מאוחר יותר). בקיצור, תאזיני למילים, ותביני, שזה רחוק מלהיות ניינטיז תמים. את Ideal Home בחרתי כי הוא אחלה וולקאם טו מיי וורלד. ברוכה הבאה (:

Noyade – Jucifer – L'autrichienne – Relapse Records – 2008

אי אפשר בלי ג'וסיפר. ג'וסיפר הם הלהקה (צמד) האהובה עליי. בחרתי בכוונה שיר מהאלבום הפחות מוערך, האוסטרית (מרי אנטואנט), כי לדעתי זה אלבום מעולה ואנדרייטד שלא בצדק (אם כי צפיתי את זה איך ששמעתי שהם הולכים לחתום ברילאפס, כי היה להם חשוב להוציא את האלבום הזה, עליו עבדו לאט כתשע שנים, בהוצאה רצינית. אני הייתי סקפטית, ונראה לי שצדקתי). לחזור לענייננו, האוסטרית הוא אלבום קונספט על המהפכה הצרפתית שמתרכז בנערה האוסטרית קלת הדעת, שהושאה ללואי ה-16 הפכה למלכה (ידועה לשמצה) ומילאה את תוארה תוכן בסמוך למותה. היא בהחלט מתה מלכה. בשבועיים הראשונים לאחר שהגיע הדיסק, התהלכתי כסהרורית, חציי בהווה וחציי בתקופה ההיא. קראתי שלושה ספרים על המהפכה הצרפתית (היסטוריה, היה מקצוע שנוא עליי, מיינד יו). ה"טביעה" (נוואייאד, בצרפתית) היה אמצעי להיפטר מאסירים, וכשאזלו, מסתם אנשים תמימים (חולים, יתומים וכו) שכביכול הועברו ממקום למקום וסירתם הוטבעה (אירוע חסר משמעות במהפכה כל כך רווית דם). השיר הזה הוא שיר נקודת האל-חזור באלבום.. אחריו כבר איפשר לברוח לשומקום. העדינות של אמבר ולנטיין (את תפגשי אותה ברוטאלית בהרבה בשליש האחרון של האוסף), הרגישות של בעלה, המתופף אדגר ליבינגוד. כפל המילה "טריפ". המקהלה..יש שם קטע שנדמה ששר נער שמתחלף לו הקול. הצרפתית המשובשת. והסוף…אח.. הסוף ..איך הוא אומר: מרי אנטואן. גומר אותי כל פעם מחדש.

 Boris – Melvins – Pick Your Battles – Bifocal Media – 2009

אי אפשר בלי מלווינז. בשנת 2009 מלווינז חגגו חצי יובל. בצעד נבון מאד, לדעתי, הם לא הוציאו באותה שנה אלבום חדש (זה קרה שנה אחר כך, והיה לא מספק לחלוטין), אלא הוציאו שני אלבומים מיוחדים. האחד, אלבום של רימקסים של שירים שלהם ע"י אומנים אחרים – יש שם דברים מבריקים ממש, חלקם קצת פחות, אבל בגדול אני מתה עליו (הרעיון אגב, לא היה שלהם, אלא של לא זוכרת מי, אבל הם אימצו אותו. עוד אגב, כשאומרים הם בנוגע למלווינז, זה כאילו אומרים באז אוזבורן). האלבום השני הציב זו מול זו שתי הופעות חיות. האחת מתקופה מוקדמת בחיי הלהקה (1989) והשנייה לא מזמן (2008). בוריס, במקור מהאלבום Bullhead (1991), בגרסתו זו (2008), נבחר משני טעמים. האחד, הביצוע – נראה לי, הגדרה חדשה למושג "עילוי". השני, השיר הזה הבהיר לי משהו מאד חשוב לגבי הלהקה. מאז שביג ביזנס הצטרפו אליהם, חשבתי שכל המוסיף גורע, וחיכיתי לרגע בו ייפרדו. אבל, הביצוע הזה הביא אותי למסקנה המביכה משהו, שהבעיה נעוצה בבאזו עצמו, ולא בגורמים החיצוניים שהביא על מנת להפיח חיים חדשים בשממון/שלווה נוחה שאולי שורה במחוזות היצר/יצירה המלוויניסטים. אני אומרת דברים מאד קשים מבחינתי, אבל לצערי, זה מה שאני מרגישה. רוצה להאמין, שבאז אוזבורן יחזור לבעוט חזק כפי שהוא עושה בראיונות ובהופעות.

At the End of the Road – Neurosis – Live at Roadburn 2007 – Neurot Recordings – 2010

בשבועות האחרונים הייתי המון על נורוזיס. אני עדיין בהשלמת קניות של מקוריים משנה שעברה, ואיכשהו יצא שבשבוע אחד קיבלתי גם את האלבום הזה, גם אלבום טריביוט ל- Hawkwind בו Harvestman (שזה סטיב וון טיל מניורוזיס) נוטל חלק, וגם הוצאה מחודשת לאלבום של ניורוזיס משנת 1992. אוקצור, אני כמעט בניורוזיס אוברדואז. "בסוף הדרך" (במקור, מאלבומם האחרון – Given to the Rising ) מקבל ביצוע קורע נשמה. כמו כן, לניורוזיס יש מאפיינים בלאק-מטאליסטיים (אם כי זה לא הז'אנר העיקרי שלהם. נחשבים בעיקר דום ופוסט-מטאל – וואטאבר ד'את מינז. בכל מקרה, יש בלאק אטיטוד בבפנוכו, ולא הצלחתי להכניס לאוסף שלך בלאק מטאל טהור).

Pigsty – Wertham – Memories from the Pigsty – Tesco – 2008

וורטהאם הוא מארקו דפלאנו (אני XXX רק מלהגיד ת'שם) – אומן Power Electronics רב פעלים,שזה היה אריך הנגן:)  הראשון שלו (הוא הוציא מלא דברים לבד ועם אחרים, אבל לא אלבום באורך מלא). PE זה סאב ז'אנר של נויז מאד נוח למתחילים יען, פעמים רבות, הוא נשען על טקסטים, מה שהופך ת'עסק לפחות מופשט. הנושאים שדפלאנו, כמו רבים מאומני ה-PE, עוסק הם פוליטים-חברתים, ולעתים גם דברים קיצונים שבדר"כ לא אוהבים לגעת בהם. "דיר החזירים" הוא שיר הנושא מתוך אלבום נהדר שהיה שווה לחכות לו. שיר שמדבר על החברה הצרכנית, פרי בטנו של הקפיטליזם.

"Nothing is more real… Nothing is more true… Nothing smells worse than this bed… You see them walking down the street… Pushing prams in their white trainers… Wombs swollen by infected seed… The future belongs to this bastard child of this swamp… I witness Christ… Recrucified… Every Saturday afternoon… In the overcrowded hall of a shopping centre…"

Vacant  – Gnaw – This Face – Conspiracy Records – 2009

טוב, פה אנחנו מגיעים לשיר מתוך אלבום מדהים, שרק בגלל ש Sunn O))) הוציאו יצירת מופת באותה שנה, הוא הגיע למקום השני בלבד ברשימה שלי. בכלל, 2009 הייתה שנה פגז. הלידר של GNAW הוא Al Dubin מלהקת הדום המכובדת KAHNATE . הוא אסף סביבו חבורה מכובדת לא פחות, שיצרה צליל ייחודי ביותר, מין ערבוב של דום-נויז-אינדאסטריאל שנשען על טקסטים רצחניים, היכן שקיימים (וגם היכן שלא). לדעתי, השוס פה היה שיתופם של שני אנשי סאונד בלהקה. אין ירידות באלבום הזה, כל השירים שומרים על רמת על. דובין נוגע באצבעות חשופות בדברים הכי קשים ומכוערים. Vacant הוא הנגיש מבין כל השירים, הלהיט, אם תרצי (:

Limb Template – Drainland – And so Our Troubles Began – ifb Records/ De Graan Republiek/Headwrecker – 2010

את דריינלאנד גיליתי במקרה באיזה בלוג והתאהבתי בשלוש שניות וחצי ובאיחור של חודש לאחר שסגרתי את רשימת 2010 שלי.  למרות שעדיין לא רכשתי את כל מה שרציתי מהשנה החולפת, ברגע שטיפה התאפשר לי (אשליה שנמשכה בערך חודשיים חח..), חיפשתי לקנות ת'דיסק בנרות. אז דיסק אין. רק תקליט (סליחה שאני משתמשת במילה המיושנת והלא קולית הזאת. אני מהדור שהתחיל מתקליטים בלית ברירה, ומעולם לא הצטערתי על המצאתו של הקומפקט דיסק הנוח לשימוש. אבל, במקרה זה לא הייתה ברירה). בשיטוטיי ברשת הגעתי ללייבל הראשון מבין השלושה שהוציאו אותו (רק היום שמתי לב שזו הוצאה משותפת של שלוש לייבלז). ולאחר מספר חילופי דברים עם הצעיר שמוביל את הלייבל המאד מעניינת הזאת ( פיור דו איט יורסלף הארדקור לייבל) ועוד מספר שבועות, נחת ה-12" הזה עם עוד שני "חברים" בדואר. הלייבל מפלורידה. הלהקה מאירלנד, והם בהחלט לא הארדקור במובן הרגיל של המילה, כי אני שומעת דום ואפילו סטונר בקצה המנהרה. בנוסף, בשיר הזה לפחות, הם מאד מזכירים לי להקה מדהימה שהקדימה את זמנה בשנות התשעים המוקדמות, כאן בארצנו הקטנטונת, ואשר ענתה לשם Rabies Caste , היא התפרקה מחוסר עניין. טפו! שימי לב לקרשנדו האלקטרוני והמאד לא שיגרתי לז'אנר, איפושהו באמצע השיר.

Time Always WinsTHEMEValentine (Lost) Forever – Heart&Crossbone -2009

הגענו לקרקוב, פולין. היית שם פעם? עיר יפהפיה. טוב, לא פולנים טהורים. חברי השלישייה גם מקנדה ו/או אנגליה (אם אני לא טועה), אבל לא נספור כל פרוטה. לא פחות מעניין, הלייבל שהוציאה את ולנטיין (לוסט) פוראבר – כן, בהחלט, השם מעיד על התוכן – היא הארט&קרוסבואן הישראלית למהדרין (אנחנו מדברים על רני זגר ודודיק אופנהיים). לדעתי, האלבום לא זכה לתהודה מספקת אפילו בין החבר'ה, וממש לא בצדק. היו כאלה שזה הזכיר להם להקה מפורסמת מאד בשם "קויל", ולכן לא התעסקו איתם. הפסידו! ביג טיים! כיוון שגם אם משהו באווירה הצלילית נוטה לכיוון "קויל", הרי שהתכנים המילוליים הכל כך מפוכחים ונושכים נחשבים בעיניי לשירה במיטבה!

On High in Blue Tomorrows – Remesh – Remesh – Alamut – 2010

ורק ירושלים 02. נתחיל מאלמוט – לייבל ירושלמית של ליאור אשכנזי ושכי פירו. נעבור לרמש – תוסיפי לליאור ושכי את אורי קריסטל (מוג'הדין ועוד) ובמקור גם עומר (לא זוכרת שםמשפחה). ירושלים זה פירמה. ליאור ושכי הם השופרא שבשופרא. בזכותם, בעיקר בזכות שכי שיום אחד דחף לי איזה איפי של הרכבם הזוגי פיקה/קין, נכנסתי לעולם המופלא של הנויז. נויז זה ה-דבר. אין יותר ממנו, כה אמרתי והתכוונתי לכל אות. רמש התחילה כלהקת הופעות ששינתה את שמה מהופעה להופעה. דם חלוץ,הפי הפי  ג'וי ג'וי, ג'יימס ברונסון, מאגניפישיט,,,היו חלק מהשמות. כשהקליטו את אלבומם הראשון Choke , סגרו על רמש, וכך זה נשאר. כל הופעה הייתה חגיגה לחובבי הנויז. הם עושים נויז אווירתי ואפל שנשען חזק מאד על אינדאסטריאל במובן הכי בסיסי של המילה. בעבודות של פיקה/קין הוכנסו סימפולים של מכונות מבית החרושת בו עבד פיקה (שכי) בזמנו. אני חושבת שזה מה שקנה אותי בהתחלה. אבל ההתחלה היא הסטוריה. רמש שרים את המציאות חסרת התקווה אותה הם נושמים. הם אנשים שתוכם כברם. ירושלים זה פירמה, כבר אמרנו.

The Third House Will Be Built with the Stones from the Arch of Titus – Drone Lebanon– Roma-Yerushalyim – Topheth Prophet – 2008

אין יותר מתאים מהקטע הגאוני הזה לבוא אחרי רמש. רומא ירושלים הוא אלבום שמעמיד את החומר מול הרוח ושם על המדוכה את משיחיי השקר באשר הם. רומא (החומר) מיוצגת על ידי וורטהאם, כן, זה ממקודם, וכבוד גדול שהוא לקח חלק בספליט הזה. ירושלים מיוצגת על ידי אומן שבקושי רואים או שומעים, אבל הוא אדם מבריק, ושמו בישראל רותם זילברמן. תופת פרופט, זה אורי שחם, אדם שאני מעריצה את האדמה עליה הוא דורך. אורי סיפר לי על האלבום הזה בזמן התהוותו. ידעתי אותו. ציפיתי לו. ובכל זאת, כשהוא סופסוף יצא לאוויר העולם והושם לראשונה במערכת, נבהלתי קשות! כמעט כיביתי ת'קומפקט, בחי אדוניי בספר התורה (ככה אמרנו בכיתה א'). זה היה כל כך עוצמתי, שרציתי לברוח. מאז, שמעתי אותו אינספור פעמים, והמלצתי עליו לכל מי ומה שזז. באמת, שרומא ירושלים הוא יצירת מופת פאוור אלקטרונית. והשיר שבחרתי, כל כך חזק עם המבטא הישראלי הכבד, האנגלית הרהוטה, הגמגום, וכמובן הקטע המוזיקלי על סימפוליו. אני שונאת שמשקרים לי, אבל אם את לא אוהבת ת'רצועה הזאת את מוזמנת לשקר בכל פה (: 

Work Will Make Us Free – Jucifer – Throned in Blood – Nomadic Fortress – 2010

שיר מתוך אלבום השנה שלי לשנה החולפת. שוב ג'וסיפר, כיוון שאי אפשר לפטור אותם בשיר אחד שלא ישקף את מרחב המחייה המגוון של הזוג הזה. היו שלושה מועמדים מתוך האלבום, והאמת שזה נבחר כי הכי קל לדחוף אותו באוספים בשל האינטרו שלו, אינטרו מטמטם, יש להדגיש. כמו כן, הכותרת ותוכן האלבום (עוסק במלחמות ושפיכת דם מיותרת) התאימו לי אחרי משיחיי השקר וכו'. הכי חשוב להגיד על האלבום שמתוכו לקוח "העבודה משחררת" שהוא אלבום שבא להמחיש לכל המאזינים של ג'וסיפר שלא ראו אותם בהופעה ואף לא רכשו את הדי וי די Veterans of Volume: Live with 8 Cameras, איך בעצם הם נשמעים בהופעות. קדם לו איזה ספליט עם להקה קנדית בשם Show of Bedlam שבישר על הגולמיות שתהיה באלבום החדש. אמנם, אני לא חושבת שהמאזין חוטף לפרצוף את מסת הווליום האדירה שמלווה את הופעותיהם, אבל הוא בהחלט מקבל אותם חשופים לגמרי וחפים ממניפולציות הפקתיות. מחד, זהו אלבום קשה יותר מכל הקודמים (שימי לב, שמשום מה הוא לא יצא ברילאפס, שרק שנתיים קודם לכן החתימו אותם, אמבר התחמקה מזה מאד באלגנטיות כשנשאלה), אבל מאידך, הוא ממש ממש הם, על החיבור המופלא שלהם זה עם זה והיצירה המשותפת.

Black Rainbow MONE¥I$GODM.A.R.K.Z – Heart&Crossbone – 2010

בונבוניירה מיפן. אם דיברנו על אינטרו, אז הרי לך אחד מהגאוניים ביותר. מאניזגאד, שמים דגש חזק על באס ותופים, כמו שצריך. השיר הזה כל כך מעביר יפה את הגישה וההוויה היפנית. שגם במקום בו יש דום, תהיה מין קריצה ילדותית כזאת. אז, גם האלבום הזה יצא בהארט&קרוסבואן. הקשר בין הלהקה והלייבל התחיל די מזמן. שיר אחד שלהם בשם Cancer , יצא בגירסתו הנויזית המאלפת באוסף אקסטרים שיצא אף הוא בלייבל לפני שנתיים. באלבום הנוכחי הוא מופיע בגירסה מדהימה לא פחות, עם אינטרו שמוציא את כל האוויר מהריאות, אבל בחרתי ב-BLACK RAINBOW כי הוא פחות מובן מאליו, והוא גם יוביל אותנו לסיום פחות כבד של האוסף.

U.S. Out of New England – Last Lights – No Past No Present No Future – Think Fast! Records – 2009

אמרת לאסט לייטס, אמרת Dominic Owen Mallary. כששמעתי לראשונה את האלבום הזה, הוא תפס אותי מייד וחזק. לאסט לייטס מוגדרים הארדקור/פאנק. עכשיו, יש שני טון להקות על הספקטרום של הארדקור עם או בלי פאנק, הרבה מהן עוסקות במחאה בוטה, אז מה תפס אותי דווקא בהם. מלרי, הוא פירסט קלאס, וזה כנראה עובר דרך המוזיקה, עוד לפני שנפגשים עם המילים (הרי בהארדקור קשה מאד להבין את המילים בתוך כל הצרחות והרעש), אבל כפי שבבושם הטונים  המשניים חשובים לא פחות מהעיקרי, כמו שבבודיצ'ואק הדהד הפאווראלקטרוניקס, כך בשירים של לאסט לייטס הדהד בי כבר בהתחלה הטוהר המזוקק של הבנאדם. מלרי מת בדצמבר 2008 בבוסטון, כתוצאה מסיבוכים עקב כריכת חוט המיקרופון סביב צווארו (אקט רגיל בהופעותיו), הוא סיים את ההופעה, אך לאחר שעתיים איבד הכרה, אושפז ונפטר לאחר כשש שעות. הוא היה בן 24. ואפשר לומר, עם או בלי חיוך, שמת בעת מילוי תפקידו. יתר חברי הלהקה אספו את החומרים המוקלטים מאיזה סבן אינצ'ז ואולי עוד כמה דברים, הוסיפו עוד רצועה אינסטרומנטלית, והאלבום יצא בינואר 2009. הלהקה הייתה קיימת בסה"כ קצת יותר משנה, אבל תפסה מהר מאד בסצינת הפאנק/הארדקור האמריקאית. ביתר העולם בקושי שמעו עליהם. שמחתי לגלות אותם והיה לי עצוב לאבד אותם, אבל זה עבר.

Pigeon Walk – JIZZBOX – JIZZBOX – Alamut – 2009

הגענו לאחד האלבומים הכי טובים שיצאו בישראל, ואני עומדת מאחורי כל אות וכל רווח במשפט הזה. גם הלהקה הזאת התפרקה מהר מאד. מדובר בטריו ירושלמי של חברה' צעירים מאד: ג'ון – שירה, גיטרה וכתיבה, נדב- סינת'יסייזר, תופים, סמפלר, מתכות וגברי – סינת'י, תופים, מתכות, מקדחה, גיטרה, קולות. ראיתי אותם מהופעתם השנייה כמדומני, תמיד היו הפסקות ועניינים לא ברורים, אבל מה שכן היה ברור הוא שמדובר במשהו לגמרי אחר. האלבום הזה הובא לידיי גמר אחרי שהטריו התפרק, והיה סימן שאלה לגבי הופעת ההשקה, אבל היא התקיימה בסופו של דבר במרץ ירושלמי וקר. כל הקטעים באלבום הם הקלטות וידאו מהופעות חיות שעברו מאסטרינג מבריק של אורי קריסטל (כפרעליו) והאלבום יצא באלמוט (כפרעליהם) שג'יזבוקס היו בני טיפוחם. ג'ון חזר הביתה לארה"ב, גברי מתנדנד בין ברלין לארץ (כרגע הוא פה, וביחד עם נדב ותום – D9 וסיניסטר סווטה –  הוציאו אי פי בכורה לברייןסאלג). במקרה זה, אין לבכות על מה שהיה, אלא לשמוח שנשארה פנינה ייחודית שכזאת. השיר שבחרתי הוא אחד מהשניים הכי קליטים באלבום הכה יקר לליבי.

Let Me Feel – The Hara-Kee-rees – Sound of Subterrania – 2003

לסיום, גאראג'-רוקנרול מקלן, גרמניה. מרומם נפש אמיתי לעיצוב האישיות בחג הפסח.

Let me feel that you like(d) my rhythm

עד כאן. שישב לך על המצפון שעדיין לא התחלתי נקיונות לפסח (:

נהנתי מכל רגע.

חג שמח,

תמי

  "Our lives are mere flashes of light in an infinitely empty universe. In 12 years of education the most important lesson I have learned is that what we see as 'normal' living is truly a travesty of our potential. In a society Dominic Mallary - last lights_08so governed by superficiality, appearances, and petty economics, dreams are more real than anything in 'the real world'. Refuse normalcy. Beauty is everywhere, love is endless, and joy bleeds from our everyday existence. Embrace it. I love all of you, all my friends, family, and community. I am ceaselessly grateful from the bottom of my heart for everyone. The only thing I can ask of you is to stay free of materialism. Remember that every day contains a universe of potential; exhaust it. Live and love so intensely that when death comes there is nothing left for him to take. Wealth is love, music, sports, learning, family and freedom. Above all, stay gold."

Dominic Owen Mallary (1984-2008)

****

קודם כל, שיהיה ברור; השנה הנקיונות תמו שלשום כדי לפנות מקום לעריכה קלה של הטקסט הנלווה למיקסטייפ לעדי (ברמה של שגיאות כתיב ואי דיוקים מינימלים בלבד). למהדרין, מוגש גם לינק להורדה של המיקסטייפ כולו, שהרי קרוסים הם עניין שאין להקל בו.

עדי קיבלה את המיקסטייפ כחלק משרשרת מיקסטייפים – השעשוע האהוב על באי האקס "פורום מוזיקה אלטרנטיבית" ז"ל לבית ynet , או בשמו הפייסבוקי:  "הפורום".

הדבר אירע בפסח לפני שש שנים. לא הכרתי את עדי ואף לא את אחותה התאומה, גלי. רצה ה"מקרה" שבשרשרת הכינו לי אמבוש סנדביצ'י בין שתי התאומות, כלומר אני מיקססתי לעדי וגלי, לי (: לא פשוט בכלל. כבכורה במהותי, למצוא את עצמי בין שתי תאומות, הכניס אותי ישר למצב טראומה-קלסטרופובי, ובאופן אינסטינקטיבי לחלוטין (אחרי וידוא מהיר שלא אגרום נזק בלתי הפיך) בעטתי חזק. וכך נולד No Sales; Stay Gold

ברם, בפינה הסטו∙פיטינאייג'רית, אשר לכלימתי ולשמחתי גם יחד, מכננת בנבכי נשמתי עד עצם היום הזה, חשתי שזוהי תרומתי הצנועה לחיבור זוגי חדש בין עדי לליאור. לפני שנה פלוס נולד גם אדם המקסים והרי לכם מבצע של שניים באחד — הפי אנדינג וחג שמח!

תמי

SUTCLIFFE JUGEND – DO KNOW THIS

I'm in no mood for poetic lines, nor do I have the time, but I do feel the urge to say out loud that no one has come close this year to Sutcliffe Jugend in terms of quantity equals quality.

Three album released via three different labels.

Offal [Cold Spring]

"This is really happening / This is happening right now / And this is how it feels / And know this / Know this / You will never know me / Understand / Listen […]"

HOWL

"From the centre of my skull / From the hollow inside my broken ribs / From the dirty blood pumping inside my veins / From the skin I cut open to let you inside me / Let you inside me / Let you inside me / You slice up reality into moral opposites / Come to terms with the harsh reality / A sexless liberal / Intellectual elitist art fag / Embracing a slither of convenient life / Now show me / A life without / For fucking what / So that I can scream / So that I can feel / To imagine a life / To vent a frustration / At my fucking failure / To suck in the air / The air you vomit / You shit / You shit / Slice […]"

SLICE

The Muse [Death Continues]

Are you ready to explore the limits of your grief? Take a ride with this lament, and cleanse the pain within your veins.


<p><a href="https://vimeo.com/155978498">SUTCLIFFE JUGEND :: Upon Her Passing [Official Video]</a> from <a href="https://vimeo.com/fsquaredmediamtl">F Squared Media</a> on <a href="https://vimeo.com">Vimeo</a&gt;.</p>

Masks [Old Europa Café]

Tear them apart, I dare you tear them apart, your masks, and wear some others to please, to please only.

I had the great pleasure to see them in Berlin last May. Now, I've been to quite a few noise events before, but never had I seen such an enthusiasm among the crowd, as if we were in a rock concert ha.. ha..

If you want to feel it too, and you do, believe me, you do! Go to London in February (click on photo) & buy their next album "Shame" (or pre-order it here)

14671350_325529074484374_404918324180364758_n

Thank you Kevin Tomkins and Paul Taylor for howling out loud your truth.

10847854_10152527026998461_8814051149171849411_n

photo by Karolina Urbaniak

I would also like to thank Uri Shaham (Topheth Prophet) for introducing SJ to me quite a while ago, and to Stefan Hanser (Anemone Tube ; The Epicurean) for making dreams come true.

I wish you a very Happy 2017!

Who knows? Perhaps it will show you that true light may very well shine brighter in your darkest self-core.

Tami

TwoThousandFourteen – In Memory Of

Keeping my promise.

Top three:

Last Dominion Lost – Towers of Silence [The Epicurean/Silken Tofu]

Irresistible from first to last note. Pierces and whirls and freezes every single cell in your body. Hypnotizes you, listener, to meet your own life and death in just forty-two minutes, knocking heavily on your own gates of towers of silence. No, you don't. You wish not to open those doors to welcome eternal hail and fire, but you simply || have || no || choice.  So, let go, and welcome the inevitable surrender to the best album of the year 2014.

Further details and reading:

The Epicurean Bandcamp

Noise Receptor

Compulsion

 

Krank/The Grimsell Path – Verdant Hum [The Epicurean]

Home. Krank was home the moment I opened its door, and there, I met John Murphy for the very first time, stretching leisurely on my cloudy soul. See, I wasn't aware of his glorious, ha ha, past. I began exploring only after I'd realized he was drumming for LDL above, which I was hoping to see one day, and I did, last May, but alas, he was no longer.  As for The Grimsell Path, well it was its backyard alright; for me, that is. Grassy, beautiful, swings n' stuff, but at the back.

Verdant Hum is the only cassette I've ever purchased; unintentionally, and yet. Cassettes are the most wretched of formats. A mistake? I don't think so. True love cannot fail to err.

Shellac – Dude Incredible [Touch and Go]

Listening to Shellac feels like hiking in an arid desert, totally exposed, nowhere to hide, and Dude Incredible is no exception. It uses the same Shellac barren sound to research, contemplate, take notes and comment on society focusing on the individual/s. It projects the conclusions on a closed window, so you cannot avoid looking through, while seeing your own reflection. Nerves stripped, it makes my intellect feel, while denying my heart the singing it usually seeks. The usual Shellac treatment.

In case you prefer concrete to clouds – Steve Albini Breaks Down Shellac's 'Dude Incredible' Track by Track

Best friends:

Best friends are those albums that welcome me home and help me leave all the dull and/or wrong behind me.

Cadaver Eyes – Class Mammal [Heart & Crossbone]

Class mammal was my cruelly soothing mirror. Screaming & scratching, drumming & vibrating, it said Speciesism no more. Conquerors of other-self-destruction, be gone. And I, in two-thousand-fourteen, heard the sweetest lullaby of dawn. I still do.

Jucifer – District Of Dystopia [Nomadic Fortress]

Raw and fierce is the roar. Submit. Glowing and sparkling are the beats of life-core. Rejoice. The queen and king have totally disposed of the red carpet, marble floor and chandeliers, to dance you for real, once and for all. Raw is the glamor and glowing its fangs.

The Original parade as revealed on December 30, 2014 on FB:

befunky-collage

Overlooked in real time, but should definitely have been included in my best of twenty fourteen:

Brighter Death Now – With Promises of Death [Tesco Germany]

Hank Wood and the Hammerheads – Stay Home [Toxic State]

Häxxan – Häxxan [Heroic Leisure]

Ausmuteants  Order of Operation [Goner]

The Body – I Shall Die Here [Rvng Intl.]

Khost – Copper Lock Hell [Cold Spring]

Useless Eaters – Bleeding Moon [Castle Face]

In memory of

john-murphy-3-karolina-urbaniak

John Murphy 1959-2015

Photo by Karolina Urbaniak

For further reading, buy Noise Receptor issue no. 4 (I bought mine at Tesco Germany), and/or purchse "All My Sins Rememberd…" from The Epicurean.

mind on hill אלבום בכורה ל- ED

ed mind on hill

פית/קית 2007

על הבוקר: מכירים את ההרגשה הזו שמישהו מכין לכם קפה על הבוקר והוא יוצא בול כמו שאתם אוהבים? גם נהניתם, וגם לא התאמצתם. אלבום הבכורה של ED מזכיר את ההרגשה הזו של "בדיוק מה שצריך", אבל שלא כמו הקפה של הבוקר, הוא מתאים תמיד. "מיינד און היל" הוא אלבום נגיש שמתאים בכל עת ולכל מצברוח. יש בו אנרגיה, שמחה, מלנכוליה, רוגע, פראות, חופש! לכן, לא חשוב באיזה מצברוח הוא תופס אתכם, הוא בא תמיד בזמן. ולכן, הוא לא רק אלבום בכורה, הוא אלבום בכורה מנצח.

על הניצחון: היתרון ב- mind on hill איננו טמון רק בהתאמתו לכל רגע בחיים. הגדולה שלו היא ביכולת ההתחמקות שלו. אחד עשר שירים שכיף לגשת אליהם. לא מאיימים, לא נושכים, לא בועטים, אבל מתחמקים, לא מהמאזין, כי אם מהבנאליות. מתחמקים ברגע האחרון, או ברגע הראשון, או לפעמים באמצע, אבל לעולם משאירים טעם מיוחד. דוגמא בולטת היא השיר השלישי, Familiar , שבאופן סימבולי נשמע כל כך מוכר, כזה שכבר שמענו בהמון תחנות בעבר. אבל, בדקה ומשהו האחרונות פתאום נכנס לו משב רוח ממקום אחר, מדוסטרש בעדינות, מהורהר ומוכתם בפז פסיכדלי קטן, שובר ת'כיוון המיינסטרימי משהו שבו השיר יכול היה להיתקע. דוגמא נוספת היא השיר שלפניו, בו הריקוד עם סינדרלה עלול היה להיות חסר חן לחלוטין, אולם הוא מקושט בצעדים מחרמנים במיוחד של חריקות דיסהרמוניות בגיטרה. באופן דומה, כל השירים מתובלים בהפתעות ויוצרים תערובות ערבות לחיך.

על המובילים: שניים, לטעמי, מנהיגים את הניצחון: שיר הנושא, ו- Yellow Mellow . Mind on Hill מתחיל בשירה נשית נעימה, אז מה.. אז ככה: הוא לא נשאר שם, תמר אפק משתחררת עם המילים ועם המנגינה ועם דייויד בלאו, ועולה ויורדת בקצב משתנה, בעליות ובמורדות של השיר המיוחד הזה. Mellow Yellow הוא השיר האהוב עלי, כי הוא שובר חזק הצידה מהכותרת כבר על הצלילים הראשונים, כי הוא הכי מחרמן, כי איפשר להתנגד לו. כיוון שהוא הולך עד הסוף ללא מעצורים, והנהג לוחץ עוד ועוד על הגאז בנגינת גיטרה מתמסרת עד כלות ובשירה מצליפה כמו סטירה.

על המילים: תפשיטו את השירים. תגלו אותם לבד. לא נותנים לכם בקלות. שם המשחק הוא מסתוריות, ו- ED מעדיפים לשמור את הקלפים ביד שלהם עד שתחטפו אותם בעצמכם. חשפנות תקבלו במועדון אחר. אבל תציצו שנייה מעל הראש של היריב ואני מסמנת לכם שני טיזרים. You believe me when I lie / I can trust you not to die" ". If I could break this silence, break your hope, just like I wanted it" ". תחליטו לבד איזה שורה שייכת לאיזה "מוביל". מה יש, גמני רוצה לשחק במחבואים.

על המנצחים: גיטרות ושירה – דייויד בלאו ותמר אפק. בס – יונתן בירנבאום. תופים – גיא שכטר. תופים – גיא שכטר! (:  יוצרים רוק עם נגיעות קלות בנויז גיטרות. הם כותבים ביחד, ואפילו שיתפו בכתיבת ארבעה מהשירים את חברת הלהקה לשעבר, זואי פולנסקי ( קטמין; אקס-ליון טיימר). האי פי הראשון, "Demos" , יצא לפני שנתיים. באותה תקופה ראיתי אותם בהופעה, והם נראו מבטיחים. אז עכשיו הם מקיימים עם אלבום בכורה, שמעיד על להקה בשלה לרוץ קדימה ולהגיע רחוק.

ed band pic

תנו דעתכם לגבעת הבכורה של ED , עם יד על הלב, תמצאו שם אלבום בכורה מנצח.

פורסם לראשונה באתר אינדי, אוגוסט 2007.

*******

השיטה: ב"אינדי" היינו כותבים ומפרסמים את מה שקרוב ללבנו, אבל מדי פעם קבלנו  מטלות מהעורכים, בעיקר מטלות שקשורות בלייבל "פתקית". את מיינד און היל של אד קיבלתי יען כי נהניתי מאחת ההופעות שלהם ב"הייניקן הבימה" (זוכרים שהיה דבר כזה?), ורצתי לספר לחבר'ה. זה קרה כשנה או שנתיים לפני צאת האלבום, כאשר זואי פולנסקי עוד הייתה חלק מהלהקה.

הסיבה: לדייויד בלאו ולהקתו החדשה Dia Malo יש אלבום חדש בשם Stillness , שממש כדאי להאזין לו, ואף לרכוש.

שיהיה בהנאה,

תמי

 

TEN YEARS OF NUMBER ONES

Instead of reviewing a single year, I've decided to go over a whole decade. And, what started as a simple listing plus copy-paste has eventually become an extremely revealing experience. It made me realize how my musical world has expanded and evolved, as the community of fans has altered too, due to changes in our virtual playground. We began writing in music forums, and then on Myspace and finally FB, and so, words have gradually diminished.

I found out that 2005-2006 were written in Hebrew and needed translation.  2007 to 2009 were reviewed both in Hebrew (ynet alternative music forum / Indie zine) and in English (Myspace. I could never imagine myself making such an effort today). Also, those three years, I separated my favorite Israeli albums from the bests of the rest of the world, which I didn't feel the need to do later on. And, 2010 and on has been about FB where everything's instant-shallow. 

2005 – It's a Thin Line between Fiction and Real

Nin – With teeth [Nothing / East / Interscope]

"With Teeth" [is my no. 1] because even though I've listened to it forever, I haven't yet managed to grasp it all. Each time I listen summons a new discovery – a new note that hasn't been there before, a deeper understanding of the lyrics, and more importantly, their perfect connection to the music. Trent Reznor seeks identity and meaning while standing on the border line between fiction and reality. It's about an intellectual, uncompromising and painfully sober quest. [Well, there was more, but I guess this would do]

2006 – Going all the way

This year is obviously about girl power as all three No. Ones have a female vocalist at the front – Amber Valentine and Julie Christmas.

Jucifer – If Thine Enemy Hunger [Relapse]

This couple feels like home to me. Gazelle Amber Valentine – guitar, and her husband Edgar Livengood – drums, taking me one step forward in life. They fight for what they believe in, they look around and ignore nothing, and provides me with new meanings for "music", "life", "together"…If Thine Enemy Hunger opens various musical windows to everything that Jucifer means to me. "And razor blades".

Made Out of Babies – Coward [Neurot Recordings]

MOoB is one of Neurot's new babies – Brendan Tobin (guitar), Eric Cooper (bass), Matthew Egan (drums) & the legendary vocalist Julie Christmas. Coward begins with a fierce-piercing roar and remains quite intense till its end. Also, I like the way Out, the brief closing in their debut Trophy, is reprised and developed here to show continuity. "We sing and scream it seems our dreams are spools of string and pigs with wings"

Battle of Mice – A Day of Nights [Neurot]

Battle of Mice =Josh Graham+Julie Chrismas+Joel Hamilton+Tony Maimone +Joe Tomino= a great supergroup who cast a spell called A Day of Nights. It sounds like a long journey taking different turns in different shades, it reveals the truth just like night vision binoculars help you through the night and it takes the time to explain. "Every time I think of pushing you down the stairs, I lick my lips. But don't be upset, it's the only way that I know how to show you that I really care."

Graceful 2007

Overmars – Born Again [Appease Me]

This one track album enables me to feel the sense of elevation while deeply sinking into the depth of my being. I have desperately waited for their new album and although at first, I did not understand their one-track concept, Overmars didn't fail me and demonstrated a classical approach to a doom piece of music. "Until the bell tolls, I am immortal."

2007 – The Israel so few of us know about

bARBARA – Peger [HCB Records]

Peger (= cadaver) is about the unpromised land and about its masters who have become slaves to their own power. It's also about the blindness and indifference of man in general, and his inferiority to animals, even to the loathed creature he has cursed as the very first act of denying self-evil.

"[…] let nature be do not/ conquer follow the serpent / moves adapting to the landscape."

It was very easy for me to recognize the power within the Peger's screaming breaths before he's totally and brutally slaughtered again, but it took me quite a while to realize how deep the cut is, and how intensive the bleeding which waters our fields….

2008 – "Violent sympathy, white rage"…"Oh yes, and women too" 

MOoB – The Ruiner [The End]

From energetic "Cooker" to semi-dark prophetic "How to Get Bigger" there's no sound I can do without. MOoB have come a long way since Trophy, and have changed quite a lot since Coward. Meaning, they're exploring new paths, new fields and new airways. The major change is about the music clearly taking the lead over the incompatible frontwoman's singing (without overshadowing its stunning effect, of course). Also, the musical world of MOoB has summoned new sounds and a new attitude, into which J. Christmas' enchanting lyrics are woven. She said in an interview, that there's no clear meaning to the title. Well it's quite clear to me that the ruiner couldn't be an alien or a pet.

The Heroine Sheiks – Journey to the End of the Knife [Amphetamine Reptile]

I have a feeling this album did not get the acclaim it deserves. It demands extraordinary talent to be subtle about shoving things bluntly in people's face, and dressing it up into a cheerful outfit. I wouldn't like to meet any of Selsbers' personas, but I enjoy the intrusion to obscure territories and the creepy sense of perspective, sort of "Devil's Rejects". Journey to the End of the knife, I believe, is far too smart for you. What? Don't you like it? "Be a man"!

2008 – The Israeli Connection

"All Roads Lead to Rome", but who knows the way to Jerusalem?

Drone Lebanon/Wertham – Roma-Yerushalyim [Topheth Prophet]

Roma-Yerushalayim is a split concept album which draws a power electronics line between materialism (Rome) and spirituality (Jerusalem), where point "Rome" is represented by Wertham and point "Jerusalem", by Drone Lebanon.

DL's lucid gaze has conjured five short tracks, sampling different aspects of the issue in question – who stands to be the next instant- Messiah? […]

Wertham's confident skillful hand has painted two long beautiful and glorious tracks. The first, "La Distruzione del Tempio", […] and then crudely describe the destruction of the temple and the power behind it. The second, Aelia Capitolina, deals with the essence of that power, […] 

2009 – Starters, Main Course, Desserts, Digestifs – Serve Yourselves.

Sunn O))) – Monoliths & Dimensions [Southern Lord]

Monoliths & Dimensions embodies the Sun O))) lore of music & myth. Its grandeur is undeniable and discernable from the moment Attila Csihar begins to slowly lay the words of" Aghartha", one by one, for the listener to walk on, until the last of reverberating sounds stands still, and he finds himself walking on water, wind and silence. Its cyclic sense swirls around the ceremony held in "Big Church", which recommences three times and silenced twice. Its visionary aspect weighs heavily and heralds clearly through "Hunting & Gathering".  Its romantic 'Enlightenment' called "Alice" unfolds a harmonious fan of familiar, yet unexpected sounds concluding in a single horn ray of truth. Its innovative impact derives from futuristic insights revealed through retrospection, which makes Monoliths & Dimensions invincible!

2009 – DESSERTS – Jizz it all over…

Jizzbox – Jizzbox [Alamut]

From the gut to the gutter, jizzbox ejaculates its painful filth. It has no listeners in mind. If you happen to be there, you're hit. Be there.jizzbox had no listeners in mind, yet someone paid close attention to that raw power confession and handled it with super-special-tender care, never damaging the already damaged. And, I was gladly hit, and it has been my faithful companion ever since. I could author my reasons in many a paragraphs, but I'd rather fatefully admit that if you can't love jizzbox, you can't love me.

2010 – It's About Time!

Jucifer – Throned in Blood [Nomadic Fortress]

Total exposure; zero manipulation; Jucifer as is – my album of the year!!

TWOTHOUSANDELEVEN-BESTOF

 Anemone Tube – Death Over China [Topheth Prophet/Silken Tofu]

I cannot argue with such an overwhelming sonic text, so coherently and beautifully authored. I cannot argue with the seriousness and thoroughness it displays. I could quite easily argue with perfectionism; but, not in this case.

2012 – Top of the Pops

Skin Area – Rothko Field [Malignant]

Mature. Confident. No hesitation. No compromise. No mistakes. Its fierce moments will stab you. Its gentle ones will tear you apart.

2013 – "Is it almost time?" 😉

(Los) Melvins –Tres Cabrones [Ipecac]

The "Three Bastards" has got that old spark which lit a big flame in my heart, and it has kept burning ever since. Thus, Tres Cabrones is, no doubt, the legitimate king of 2013.

2014 – You're yesterday!

Last Dominion Lost – Towers of Silence [The Epicurean/Silken Tofu]

Last year, no words accompanied the sounds, and as I'm planning to pay a special (post) attention to 2014 in the future, I'll just say that Towers of Silence cuts so deep into your soul that it leaves you totally out of breath.

2015 – The Sounds of Silence

Lietterschpich – For Fears [Nova Romema]

If you're new to Lietterschipch "For Fears" might not sound very communicative, but to me it sounds their most Romantic album, and besides being the best album of 2015, I'll name it Futuristic Nostalgia

Have a wonderful 2016!

Tami

litterschpich nov 25 pikit fund raise for boom

 

שאלות ותותחים

בנלי להחריד; מדויק להפליא.

שאלה פשוטה של ארגון

בין האפונה לשעועית הירוקה,

את העוף.

בין הברוקולי לקוביות הקרח,

את העוגה.

ואותי,

איפה הקפאת?

ומדוע?

ובשל מה?

ובעיקר, הכיצד?!

12 יוני 2015

**************

כדי להרוג

אני יורה בתותחים הכי כבדים

כל פעם

כדי להרוג

הכי כבדים

כדי לא לפספס

ולא פוגעת

כל פעם לא פוגעת

הכי כבדים

ולא פוגעת

בכוונה,

כדי שלא

תמות

25 דצמבר 2015

הכי כבדים – Porn covering Motorhead