"דווקא את צמד המילים הכי פיוטיות ומופשטות בשיר הזה, את ה'היי לי', […] הוא אימץ, והיה אומר לי אותו בכל הזדמנות ומשמעות, במקום אמרי לי, דברי אתי, ובמקום חבקי, נשקי, לטפי אותי, תיגעי בי – הוא אמר 'היי לי'" (שתיים דובים מאת מאיר שלו 87-88)
שתיים דובים חוקר את ומספר על אובדן. תשוקה. אובדן התשוקה. החיים המתים. המתים החיים. חציית המגדר. זרעים. פרחים. עצים. אבנים. מים.
וגם. חריש ושור ורובה לִש… לירות.
"היי לי, שִטפיני, סלסליני, או אסריני, ועשי בי מה שלבך חפץ. תראי שאת אוהבת אותי, שאת מבינה את האהבה שלי, ותסבירי מה הבנת בדיוק, לאט ובפירוט […]" (88)
מאיר שלו הוא הסופר העכשווי האהוב עליי. הטוב מכולם. מזמן, עוד לפני שידעתי, הבנתי שהוא כותב את המיתולוגיה הישראלית. (אח"כ גיליתי שהוא השאיר צד אחד שלה מחוץ לשער, אבל לא את הצד שלי.) קראתי את כולם חוץ מאחד. אחדים, יותר מפעם אחת. עם כל רומן צחקתי עד כלות והחסרתי פעימה. הייתה תקופה, שלא הייתי מסוגלת לקרוא עברי אחר (למעט עגנון), אף אחד לא תִחבֵּר כמוהו. פנטזתי על "מכתבים לתמר".
כשהגעתי ליונה ונער, מורשת הקרב, המשפחה, השבירה והבנייה, חשתי שלא לחינם. לא לחינם, העונג, הדופק המהיר, השקט שנאצר ונשבר, והפנטזיה. חשתי
"[…] בידיעה המשונה, הנעימה, הכֹּה אמתית אך הלא נכונה, שאני שוכבת פעם ראשונה עם גבר שכבר שכתבי אתו פעמים רבות קודמות." (שתיים דובים 247)
וכשנכבשתי, מאוחר יותר, בעיקר על אהבה, שקדם לו בהרבה, ידעתי.
"מי שמבין, את הדברים הללו יודע על מה אני מדבר, ומי שאינו מבין, לא יבין לעולם" (42) מסביר המרצה-המחבר את חיבתו לנימפות המיתולוגיות.
"שיעורי הספרות שלנו נערכו במיטה, כמובן – שתינו, אני ואת, הוא היה אומר, שתינו דֶה טוּ אוֹף אַס עם ביאליק במיטה ערומות." (שתיים דובים 87)
"ורובה לירות". שתיים דובים יורה על מנת להרוג. בערך מותחן. הרובה יורה במקום בו אין אונים, והוא בהחלט אינו הקוטל היחידי או היעיל ביותר, שלא לדבר על האכזרי מכולם. הוא לא.
וגם זה לא: "הוא לא נע ולא זע. השכל שלי לא הבין. הפיות שלנו לא דיברו. הגוף שלו אמר לגוף שלי: אני מת. והגוף שלי ענה לגוף שלו: אני מרגישה. אבל לעצמי לא אמרתי ועצמי לא אמר לי שזהו, שהמת הזה יהיה בעלי השני." (146-7)
שתיים דובים מספר בגוף ראשון נקבה-מורָה. מספר שוטף וחושק, מספר נוקב וצוחק, אולם בניגוד לכתביו האחרים של שלו, הוא לא הזרים בי באותה עָצמה. לא החסרתי, ולא עד כלות. אפילו ב"לידה". נפעמתי מהכאב הנורא, והמשכתי לנשום. כיוון,
שאיך לומר זאת,
עבורי, שכבר חשתי וידעתי,
שתיים דובים,
היה מפורש מידיי.
זר, לא יבין זאת.
ניחוח אישה - Scent of a Woman 